כוחה של אופימיות

---

כאשר אנו בוחנים את תכונותיהם של אנשים בעלי חשיבה חיובית, נבחין בדפוס חוזר ונשנה: אנשים אופטימיים הם אנשי פעולה. כאשר יש צרות, הם אינם עומדים מן הצד בחיבוק ידיים ופוכרים את אצבעותיהם. תחת זאת, הם קופצים למים וניגשים לעבודה על חלק כלשהו של הבעיה, אפילו אם הפתרון המלא אינו נראה לעין. לפיכך, תכונה מספר שתיים היא:

"בעלי הגישה החיובית מתחילים לפעמים בחיפוש פתרונות חלקיים".

הנרי פורד אמר פעם שכל מטלה, לא חשוב עד כמה היא גדולה, ניתנת לביצוע אם נפצל אותה לחלקים קטנים מספיק. רוב האופטימיים חושבים כמו הנרי פורד: הם מפצלים את עבודתם לחלקים ניתנים לביצוע. הם אומרים, "אינני יודע כיצד אפתור את הבעיה, אבל לכל הפחות יש דבר אחד שאני יכול להתחיל לעשות היום."

אם חד-הורית צעירה התייעצה איתי פעם משום שהמצב החמיר מאז גירושיה. היא הייתה אישה קטנה ועדינה שהלכה כאילו היא נושאת עשרים שנה של עייפות על כתפיה. בעלה לשעבר לא עמד בתשלומי המזונות, עבודתה הייתה כמו סמטה ללא מוצא, ילדיה היו קשים ועתידה נראה עגום.

"הנקודה הבהירה היחידה בחיי," היא אמרה לי, "היא שאני מאוהבת באדם העובד איתי. הוא נשוי והוא אומר שהוא לעולם לא יעזוב את אשתו, אבל הרומן שלנו נמשך כבר שנתיים, וזה יותר טוב מכלום."

"אולי לא תשמחי לשמוע את מה שאומר לך," השבתי לה, "אבל את חייבת להפסיק את היחסים האלה. הם לא בסדר מבחינה מוסרית ומבחינה פסיכולוגית. אם תישארי, את רק תהרסי בהדרגה את נשמתך בזמן שהיית יכולה למצוא משהו טוב יותר - זהו הרס עצמי."

"קל לך לומר זאת," היא הטיחה בי. "איזה סיכוי יש לאם חד-הורית עם שני ילדים? וכיצד עזיבתו תעזור לי? אני רק אהיה בודדה יותר."

כאשר חולה חייב לקבל החלטה קשה, לא תמיד היא מובילה לחיים נהדרים, אולם במקרה הזה לסיפור יש סוף טוב. נדרשו שישה חודשים של מבוכה בהם הופסקו וחודשו היחסים לסירוגין, אולם בסופו של דבר הבינה האישה שהיא מנוצלת ועזבה את מאהבה. כדי להקל על בדידותה, היא נרשמה ללימודי ערב. הלימודים הובילו לעבודה חדשה בה היא פגשה אדם שהינו כיום בעלה ולא מכבר היא ילדה את תינוקם המשותף.

"כאשר נישואיך נהרסים," היא אמרה לי לא מכבר, "ואתה נמצא במערכת יחסים הרסנית, אתה אסיר תודה עבור מה שיש לך. כיום, אינני יכולה לתאר לעצמי נישואין לאדם טוב יותר או משפחה מאושרת יותר ממה שיש לי."

כיצד התהפך מזלה? כתוצאה של סידרת פתרונות חלקיים. היא עשתה את הדבר הנכון למרות שהיא לא יכלה לראות את התועלת המיידית, ופעולות אלו הובילו לסדרה של פתרונות. כאשר אנו מתעוררים מהתרדמה ונוקטים בפעולה, הפעולות שאנו עושים משפרות את ביטחוננו.

כיצד שני אנשים התמודדו עם אסון

התקופה הרעה בחייו של הסופר האמריקאי תומאס קרלייל החלה כאשר ידידו, הפילוסוף ג'והן סטיוארט מיל, נכנס לחדרו בוקר אחד וסיפר לו שהעוזרת השתמשה בכתב היד של ספר חדש שקרלייל נתן לו לקרוא כדי להבעיר את האש באח.

זה היה העותק היחיד.

קרלייל זעם והתאבל, ואז שקע בדיכאון עמוק. יום אחד הוא הסתכל החוצה מחלונו וראה מניחי לבנים בעבודתם. "הבנתי פתאום," הוא כתב מאוחר יותר, "שכפי שהם יכולים להניח לבנה על גבי לבנה, כך אני יכול להניח מילה על גבי מילה, משפט על גבי משפט." הוא התחיל לכתוב מחדש את "המהפכה הצרפתית". העבודה נשמרה עד היום ונחשבת לדוגמה קלאסית של השגת הבלתי-אפשרי כאשר נוכח מסע מפרך, אדם פשוט מתחיל לצעוד ומציב רגל אחד לפני רעותה. בנג'מין פרנקלין כתב באוטוביוגרפיה שלו, "השמחה האנושית אינה נובעת מפיסות גדולות של מזל טוב המתרחשות רק לעתים נדירות אלא מיתרונות קטנים המתרחשים מדי יום."

ידיד אמריקאי סיפר לי שבמכללה הוא למד מנגנון התמודדות שסייע לו לאורך כל חייו. למוסד דל התקציב לא היו כספים למלגות, שכר הלימוד בוזבז עד תומו וידידי היה מוכן לארוז את ספריו באמצע הסימסטר ולחזור לביתו שבעיר קטנה. אולם נשיא המכללה ששמע שהתלמיד מתכוון לעזוב, קרא לו לשיחה. לאחר ששמע את סיפורו, הוא אמר, "בני, אינני יודע כיצד נוכל להחזיק אותך כאן, אבל איננו רוצים שתעזוב, אז בוא ונשאיר את הבלתי אפשרי לאלוהים ונתחיל לעשות כמיטב יכולתנו."

הבעיות הכספיות נפתרו בסופו של דבר, אבל ידידי אומר שהלקח שהוא למד בלשכתו של הנשיא באותו יום היה שווה הרבה יותר משכר הלימוד. כיום הוא מנהל הממונה על יותר מחמש מאות עובדים. "המשפט הפשוט הזה על השארת הבלתי אפשרי לאלוהים ועשייה כמיטב יכולתי סייע לי הרבה מאד במצבים שנראו בלתי אפשריים לכאורה," הוא אומר.

דרך לצמצם את בעיותיך במחצית

אנשים מצליחים יודעים שההתחלה היא חצי העשייה. הפילוסוף אריסטו אמר שהצעד הראשון הוא הקובע; שהתחלות חדשות הן הקשות ביותר אולם זעירות ובלתי-ניכרות כמו שהן, השפעתן חזקה; אולם ברגע שהן מתבצעות, הרבה יותר קל להוסיף את השאר.

הפילוסוף הגרמני, גתה, אמר:

התחל עם מה שאתה יכול לעשות, או חולם שאתה יכול,

באומץ יש גאונות, כוח וקסם.

רק פעל ואז המחשבה תתחיל לפעול -

התחל את העבודה והעבודה תושלם!

במרפאה פסיכיאטרית בה ביקרתי סיפר לי הפסיכיאטר הראשי  שהמטפלים מתייחסים לבעיותיהם של המטופלים כאילו מחציתן נפתרה ברגע שהמטופל מגיע למרפאה. מה הסיבה לכך? הסביר לי הפסיכיאטר: "המטופלים שקלו את האפשרות לפנות לטיפול במשך שנים רבות, ועכשיו הם התקשרו איתנו וקבעו פגישה. ברור שהם החליטו להתחיל לפתור את בעיותיהם. ההתחלה היא חצי התרופה".

שחרור עצמי משאיפה לשלמות

אנשים בעלי חשיבה חיובית מסוגלים לגייס את כוחותיהם לנוכח בעיות קשות משום שבדרך כלל הם הצליחו להתגבר על שאיפתם להשגת שלמות. הם מסתפקים בפתרון חלקי לעת עתה.

הרבה אנשים מדוכאים עימם אני נפגש לפעמים נתקפים בצורך לעשות כל דבר באופן מושלם וכתוצאה מכך מסוגלים להשיג מעט מאד. הם מודים שהסטנדרטים הגבוהים שהם מציבים לעצמם הם מכבידים ואפילו בלתי סבירים, אולם הם חושבים שחיפושיהם אחר השלמות יביאו אותם לרמת הצטיינות ותפוקה שהם לא יוכלו להשיג באופן אחר.

למעשה, בדיוק ההפך יכול לקרות. אלה השואפים לשלמות משיגים בדרך כלל פחות משום שהם מבזבזים יותר מדי זמן כשהם משותקים כתוצאה מהפחד להיכשל. הם אינם מוכנים לנסות משהו קשה עד שהם רואים כיצד הם יוכלו לבצעו ללא פגמים.

מחקר מרתק שנערך על-ידי הפסיכולוג האמריקאי, ד"ר דייויד ברנס, על שלושים וארבעה אנשי מכירות מצליחים ובעלי משכורות גבוהות, הראה ששמונה עשר היו בעלי נטיות פרפקציוניסטיות בעוד ששישה עשר לא היו כאלה. ברנס צפה שהמשכורות הגבוהות ביותר יפלו בחלקם של אלה השואפים לשלמות. אולם התברר שהמגמה הפוכה. הפרפקציוניסטים אשר קישרו את הערך העצמי להישגים, הרוויחו 51,000  דולר פחות בממוצע לשנה מאשר אלה שלא שאפו לשלמות. למעשה, הם שילמו בכספם עבור כתונת המשוגעים לתוכה הכניסו את עצמם מרצון.

שני גיבורים קדומים

התנ"ך מספר סיפור מרתק על כוחם של אנשים שלא חששו לפעול. כאשר בני ישראל כבר היו קרובים לארץ המובטחת, משה שלח את שנים עשר המרגלים למשימת ריגול על הגבול. כאשר הם חזרו לאחר ארבעים יום, רובם דיווחו כך:

 (1) הארץ הינה מקום נהדר, שופע חלב ודבש. הם הביאו דוגמאות של הפירות הגדלים בה.

 (2) אולם למרבה הצער, לעולם לא נוכל לכבוש את הארץ מפני שכל הערים בה מבוצרות, וגרוע מכך, מלאות בענקים.

שניים מהמרגלים, כלב ויהושע, סיפרו סיפור שונה ומלא תקווה. "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה." שני המרגלים האלה לא הסתכלו על המצב במשקפיים ורודים; הם הסכימו שהענקים אכן מבהילים וכי כיבוש הערים יהיה משימה קשה. "אלוהים איתנו," הם אמרו. "אל תחששו מהם."

מה הייתה תגובתו של ההמון? הוא תמך בפסימים. האנשים בכו ויללו כל הלילה והתחילו לערוך תוכניות לחזור למצרים. לעולם אין להמעיט בערכם של מנבאי שחורות. הם יכולים להסית את ההמון בקלות. אופטימיות והתלהבות הן תכונות מדבקות, אבל לא מדבקות כמו פסימיות וספקות.

משה ואנשיו ערגו שנים ארוכות לארץ המובטחת. עשרת המרגלים הספקנים  נמקו במדבר סיני ועצמותיהם הלבינו על מישורי ספקותיהם. ומה קרה לשניים שהיו נחושים לפעול מתוך אמונה? בסופו של דבר הם הובילו את מסע הכיבוש המוצלח של הארץ המובטחת.

מעניין לדעת האם כלב ויהושע היו בטוחים במאה אחוזים בהצלחתם. אינני חושב כך. אנשים אופטימיים אינם משוגעים; לא הייתה להם כל ודאות שהם יצליחו בכל פעם שיקבלו על עצמם משימה בה האחרים אינם מוכנים לגעת. אולם הם שוקלים אפשרויות, מפרשים נתונים באופן אופטימי ככל שניתן, והם אינם מסוגלים להתייאש כאשר יש סיכוי כלשהו להצליח.

על פי רוב רק המיעוט מעז להאמין שניתן לפתור את הבלתי אפשרי ומתחיל לטפס על ההר למרות שאין לו מושג כיצד יגיע לפסגה. על-פי רוב אלה הם האנשים שגם מגיעים אליה.

כיצד להיכשל בהצלחה

אופטימיים מעשיים הם בדרך כלל העובדים היעילים ביותר משום שהם מנסים הכל. אשת התקשורת האמריקאית, ננסי וודהאל, שלא סיימה את לימודיה במכללה, הצליחה לעבור מחדר החדשות לשולחן המערכת כאשר קיבלה על עצמה פרויקטים חדשים מבלי להתחשב בסיכויי הכישלון. היא הייתה אחת העורכות הראשונות של העיתון האמריקאי הנפוץ USA Today ובגיל ארבעים וארבע, היא עמדה בראש שתי חטיבות של החברה האמריקאית Gannett, ענק התקשורת שבבעלותה, בנוסף לUSA Today-, גם שמונים ושלושה עיתונים יומיים אזוריים, שש עשרה תחנות רדיו ועשר תחנות טלוויזיה. וודהאל היא הראשונה להודות שבמהלך הקריירה שלה היא עשתה כמה טעויות. אולם אנשים משייכים את הצלחתה לנכונות להמשיך לפעול באומץ לאחר כל פגיעה. "דבר לא נשאר על שולחנה של ננסי," אומר מינדי קירמאן, אחד מעוזריה הבכירים. "אולי זה לא הולך בכיוון שרצית, אבל זה בתנועה מתמדת."

לאופטימיים יש  גישה כמעט אבירית לכישלון. אישה מצליחה שאני מכיר שוחחה עם בנה על אומץ ועריכת ניסיונות בדברים חדשים. היא רצתה שהוא יהיה פעיל יותר בבית ספרו. הוא השיב, "אימא, את לא מבינה כמה זה קשה בשבילי בגלל שאת מצליחה בכל מה שאת עושה."

"הופתעתי לשמוע את ההערה הזאת," היא אמרה, "משום שאני נכשלת לעתים קרובות יותר מכל אדם אחר שאני מכירה. יתכן שהרושם שנוצר הוא שונה משום שהכישלון אינו מטריד אותי, ולפיכך אני מנסה יותר דברים מאשר אדם ממוצע. בהתחשב בחוק הממוצעים, אם אנסה מספיק פעמים, בסופו של דבר אני אצליח."

המקרה של האדם שחשב שהוא אופטימי מדי

אולי אצליח להמחיש באופן הטוב ביותר את המעשיות של רעיונות אלה באמצעות סיפורו של אדם שפגשתי בעת הרצאה שנתתי בכנס של אנשי מכירות. בהרצאה שנשאתי באותו בוקר, ניסיתי להעלות מספר הצעות על שילוב גישה אופטימית עם מציאותיות מפוכחת - החומר הבסיסי של ספר זה. בזמן שברכתי אנשים על הבמה, הבחנתי באדם בעל מראה מבולבל מאחור. לאחר שהאחרים הלכו, הוא אמר בביישנות, "אני חולק על כמעט כל מה שאמרת הבוקר. הבעיה שלי היא שאני יותר מדי אופטימי ומשום שבטחתי באנשים, מצבי היום חסר תקווה."

הצעתי לו שנאכל יחד צהרים והוא יפרט את עמדתו. הוא הזמין את המשקה הראשון שלו מתוך סדרה ארוכה ושקע בסיפורו העצוב והכועס. הוא היה איש מכירות מצליח בחברה בה עבד עד שאשתו עזבה אותו לפני שנתיים. מאז אותו יום הוא נמצא בדיונים משפטיים על מזונות ואחזקת הילדים. ביתו בת העשרה אינה מדברת איתו והוא כל כך מדוכא עד שבקושי הוא מצליח לעבוד.

"כל מה שאני רוצה הוא לגמור כבר עם הגירושין האלה," הוא אמר. "ואז לא אכפת לי מה יקרה."

ניסיתי למצוא משהו קונסטרוקטיבי לומר לו ושאלתי על לקוחותיו. "היית איש מכירות טוב. בודאי יש לך כמה ידידים בין לקוחותיך?"

"לא. הם רק מעונינים במה שהם יוכלו להוציא ממני, כמו כולם."

"מה בנוגע לחברה בה אתה עובד, למנהל שלך?"

"גם להם לא אכפת," הוא אמר. "בקרוב יפטרו אותי, ולומר לך את האמת, לא אכפת לי. אני רק אשמח אם לא אוכל לעמוד בתשלומי המזונות. זה מגיע לאשתי."

התחלתי לחשוד שהבחור הזה מעולם לא היה אופטימי במיוחד. למעשה, הוא היה אחד האנשים הקודרים ביותר שפגשתי אי פעם, אולם הייתי בטוח שבאיזשהו מקום יש לו שביב תקווה.

"האם אתה עדיין אוהב את אשתך?" שאלתי.

"כן," הוא השיב במהירות.

"האם אתה בטוח שהיא רוצה להתגרש?"

"ובכן, היא אמרה שהיא תחזור אלי אם אפסיק לשתות ואפנה לטיפול פסיכולוגי, אבל זאת בטח מזימה כדי לפגוע בי יותר. אינני מאמין בייעוץ. אינני יודע אפילו למה אני מספר לך את כל זה."

גם אני לא ידעתי, אבל היה לי ברור שהמצב שלו טוב יותר ממה שהוא היה מוכן להודות בתחילה. שוחחנו מרבית אותו אחר צהרים על מיגוון האפשרויות העומדות בפניו, על כיצד מצבו לא היה כה חסר תקווה כפי שהוא חשב, וכיצד הוא יוכל לשפר את גישתו עם כמה טכניקות פשוטות ומוכחות. אמרתי לו שלמרות שאיש אינו יכול להבטיח לו שניתן להציל את נישואיו, יש עוד הרבה שינויים קטנים שהוא יכול לעשות. אם הוא יעשה מספיק צעדים קטנים בכיוון הנכון, ההשפעה המצטברת תהיה מפתיעה. כאשר נפרדנו, הוא ביקש ממני להמליץ על יועץ נישואין.

בשנים שלאחר מכן לא פגשתי שוב את אותו איש מכירות, אבל שוחחתי איתו בטלפון מספר פעמים ואני מצפה לקבל את כרטיס הברכה שלו בראש השנה מדי שנה משום שהוא מקפיד לצרף לכרטיס תמונה חדשה של משפחתו. לאחר כמה התחלות שנכשלו, הוא ואשתו חזרו זה לזו. הוא הצליח לשקם את נישואיו, הפסיק לשתות ובשנה האחרונה הוא היה איש המכירות בעל הרווחים הגבוהים ביותר בחברתו.

---