קורס מאמנים אישיים, לימודי קואצ'ינג המלצות, מדעי התנהגות, מהו אימון אישי, סדנאות ייעוץ אישי
לדף הספרים לדף תוכן העניינים

כוחה של אופימיות

6. סודות הכוח של מוחך

זמן מה לאחר מלחמת לבנון הראשונה, הגעתי יום אחד לתחנת דלק, זה היה יום חורף גשום מאוד. עובד התחנה ניגש אלי ומילא את מיכל הדלק כשהוא שורק להנאתו. לאחר ששילמתי עבור הדלק, התנצלתי על שנאלצתי להוציא את העובד ממקום מסתור בגשם כזה.

"זה בסדר גמור," אמר העובד כשבגדיו נוטפים מים לשלוליות. "כאשר השתתפתי בקרבות הקשים, נדרתי שאם אחזור הביתה בחיים, אהיה כה אסיר תודה עד שלא אתלונן עוד לעולם על דבר, ומאז באמת לא התלוננתי."

נחישותו של הבחור הצעיר לשמוח בחלקו ממחישה עיקרון כללי של החיים: אין כמעט מצב שהוא טוב או רע לגמרי. אבל בתוכנו קיים מנגנון בחירה בו אנו ממקדים את תשומת ליבנו, ואנו יכולים לכוון את מנגנון הבחירה לכאן או לכאן.

לפיכך, תכונה מספר שש היא:

* בעלי הגישה החיובית מגבירים בעצמם את הכוח להעריך ולהיות אסירי תודה

ידיד סימפטי אמר לאישה נכה, "הצרות מגוונות את החיים."

"כן," היא השיבה, "אבל הייתי מעדיפה לבחור את הגוונים בעצמי."

אחת מהנחות היסוד של ספר זה היא שאנחנו בוחרים בדרך כלל את גישתנו. אנו בוחרים כיצד לצבוע את ימינו ואת האירועים המתרחשים בימים אלה. תהליך בחירה כזה מתרחש במוחנו ללא הפסקה. כמובן שאיננו יכולים לספוג את כל המראות והצלילים הזמינים עבורנו בכל רגע נתון, ולפיכך אנו בוחרים את מה שנראה, את מה שמושך את תשומת ליבנו.

פולוס יעץ כך: "כל מה שהוא מכובד, כל מה שהוא צודק, כל מה שהוא טהור, כל מה שהוא יפה, כל מה שהוא חינני, אם יש איזו מצוינות, אם יש משהו המצדיק שבחים, חשוב על הדברים האלה."

מאחורי הטפת המוסר הזאת ניצבת הנחתו של פולוס שאנו יכולים לבחור את הנושאים למחשבותינו. רעיון זה ייחשב מוזר בחוגים פסיכולוגיים מסוימים היוצאים מהנחה שכל מה שאדם יכול לעשות הוא ללכת עם הזרם ולהרגיש את מה שהוא מרגיש. אבל מה שמסתתר מאחורי דבריו של פולוס היא ההנחה שתוכן מוחנו נתון לשיקול דעתנו וכי בעזרת השימוש בכוח הבחירה אנו מסוגלים לשנות את עולמנו.

נורמן וינסנט פיל מספר כיצד חצה את נהר ההדסון בבוקר סגרירי במיוחד. המעבורת הייתה עמוסה בנוסעים רגוזים ומתלוננים בגלל מזג האוויר. אימו המבוגרת הייתה עימו, וכאשר היא ניצבה ליד המעקה, אדישה כביכול לקרה וללחות, היא אמרה, "נורמן, נכון שהערפל יפה? יש משהו כל כך רך ועשיר באופן בו הוא עוטף את הבניינים ואת העצים ומעניק להם גוון רך."

הוא התבונן לכיוון אליו היא הצביעה. "ואמנם, זה באמת היה יפה, מבחינה מסוימת," הוא אומר. "כל הנוסעים בחרו להתמקד בהיבטים השליליים של מזג האוויר ובסבל, בעוד שאמי מצאה את הטוב שבמצב."

ללמוד להיות אסיר תודה

אם אנו רוצים להיות כמו האם הזאת ופחות כמו הנוסעים האחרים במעבורת, כיצד נשתנה? התשובה אינה טמונה בחריקת שיניים וניסיון לחסום את השלילי. אנו יכולים להניח לעצמנו להישלט על-ידי הערצה במקום סלידה. אנו יכולים להתמקד כל כך בדברים שעבורם אנו אסירי תודה עד שלא יוותר לנו זמן להתמקד בקדרות.

כאשר אתה מרחם על עצמך, דייל קרנגי מציע לקחת עט ונייר ולהכין רשימה של כל הדברים הטובים שיש לך, חרף בעיותיך. ואז, במוחך, הוא מייעץ לדמיין כיצד כל אחד מהדברים האלה נלקח ממך וכיצד היו חייך נראים ללא הדבר הזה. לאחר שתבין את הריקנות במלואה, החזר לעצמך את הדברים שלקחת, אחד אחרי השני, ותופתע לגלות עד כמה הרגשתך תשתפר. מניית הברכות יכולה להיות תרגיל ממריץ.

עוד יותר חשוב לתרגל את הרגל הבחירה כאשר הנסיבות אינן נעימות. הפסלת האמריקאית, לואיז נבלסון מאמינה שאפשר לחיות ביופי גדול בכל מקום. היא קבעה את ביתה בבאורי, רובע העוני של ניו יורק, ואפילו שם, היא אומרת, "אני אוספת יופי." ביושבה בפינת האוכל כשהיא מתבוננת בבניינים המכוערים מצידו השני של הרחוב, היא מוצאת יופי בדוגמאות המגוונות שהשמש והירח יוצרים בחלונות. היא יכולה להסתכל על כיסא ולומר, "הכיסא הזה אינו כל כך יפה, אבל ראה איזה צל נהדר יש לו."

כוחה של התודה

למרות שהמדינאי האמריקאי סאם רייברן היה נוקשה וחסר רחמים בתמרונים הפוליטיים שלו, הוא היה תמיד אדיב וחמים ביחסיו עם מלצרים ונערי מעליות. עיתונאי אחד הגיב על כך פעם, ורייברן אמר, "בעד כל הזהב שבפורט נוקס לא הייתי מוכן לנהוג בגסות עם נער או נערה המשרתים אותי... הדברים שאנו עושים בחיים נקבעים לעתים קרובות על-ידי דברים פעוטים מאד. אני החמצתי את ההזדמנות להיות חוואי שכיר, אבל מישהו היה טוב אלי בנעורי."

אופטימיסטים כמו רייברן, רגישים לפעולות קטנות של נדיבות מצד הזולת. הם תמיד אומרים "תודה". הם יודעים שכאשר הם מודים, זה לא רק גורם לאדם השני להרגיש טוב אלא גם מסייע להם למקד את כוחות ההערצה שלהם.

ווליאם לאו, שכתב לפני מאות שנים, אמר, "האם אתה יודע מיהו הקדוש הגדול ביותר בעולם? אין זה האדם שמתפלל או צם יותר מכולם, וגם לא זה שחי יותר שנים מכולם, אלא האדם שהינו אסיר תודה לאלוהים, המקבל כל דבר כדוגמה לטובו של אלוהים ומוכן תמיד לשבח את אלוהים עבור כך."

שתי דרכים להיות מאושר

יש אנשים המסוגלים לחשוב רק על הדברים שהם רוצים: מכוניות, חופשות, בית חדש. ראשם מלא ברשימות של רצונות. אבל גורלם נחרץ לאי שביעות רצון, כי מבלי להתחשב בכמה דברים הם ירכשו, תמיד יהיו דברים שיגרמו להם לקנא באנשים אחרים. מישהו אמר שיש שתי דרכים להיות מאושר: הראשונה היא להיות בעל הכסף הדרוש לקנות את הדברים מהם תיהנה; השניה היא להיות חכם כדי ליהנות מהדברים שיש לך.

אין איש שמבין טוב יותר את החוכמה הזאת מאשר אימו של ד"ר לי סאלק, פסיכולוג לילדים ומרצה לרפואת ילדים בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת קורנל בניו יורק. לעתים קרובות הוא מתייחס לניסיונה של אימו כשגדלה ברוסיה. כילדה, היא גורשה מביתה על-ידי הקוזאקים. הם שרפו את הכפר עד היסוד, והיא נמלטה על חייה, התחבאה בעגלות חציר ותעלות. בסופו של דבר, היא חצתה את הים לאמריקה על גבי ספינת פליטים עמוסה.

סאלק כותב: "אפילו לאחר שאמי נישאה ובניה נולדו... השגת מזון למשפחה הייתה מאבק... אבל אמנו המריצה אותנו לחשוב על מה שיש לנו, לא על מה שאין לנו. היא לימדה אותנו שבזמנים קשים מפתחים את היכולת להעריך את היופי הקיים במרכיבים הפשוטים ביותר של החיים. הגישה שהיא העבירה לנו בלהט כה גדול הייתה : 'כאשר מחשיך מספיק, אפשר לראות את הכוכבים."

האובססיה של הכישלון

בהרצאה בה הייתי נוכח פעם בארה"ב, סיפר המרצה, פסיכולוג ידוע, את האירוע הבא:

"פעם בא אלי בחור צעיר וחסון להתייעצות. הוא היה מיואש, והייתה לו סיבה לכך, מאחר והוא נכשל זו הפעם השניה בבחינות לקבלת רשיון עריכת דין. לא היה לו כסף והוא אמר שאין לו עוד בשביל מה לחיות.

"שום דבר?" שאלתי.

"לא. זה משפיל. הם אומרים שאם אתה נכשל פעמיים. רוב הסיכויים שלעולם לא תהיה עורך דין. באמת שלא נותר לי דבר לחיות עבורו."

הוצאתי בלוק נייר צהוב ואמרתי, "אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות על מה שנותר לך. האם אתה נשוי?"

"כן. אבל זה רק מחמיר את המצב. אשתי הייתה נהדרת לאורך כל הדרך, ואינני יודע למה היא נשארת עם כשלון כמוני."

"אבל האם היא אוהבת אותך?"

"אינני יודע כיצד היא יכולה, אבל היא אוהבת אותי."

כתבתי את העובדה הזאת על הנייר ושאלתי, "מה בנוגע להוריך? האם הם חיים?"

"אמי חיה. היא נהדרת. היא התאלמנה כאשר הייתי בן עשר, ולא הייתי מבקש לעצמי אימא טובה יותר. זאת סיבה נוספת שאני כל כך מתבייש. היא הייתה כל כך גאה שאני עומד להיות עורך דין. עבור האנשים האלה היה עדיף לו מתתי."

"מה בנוגע לבריאותך?" שאלתי. "האם אתה סובל מבעיות רפואיות כלשהן?"

"לא. כנראה שיש לי מבנה חזק. בבוקר של הבחינה הלחץ היה כה חזק עד ששני סטודנטים הקיאו על מדרגות הבניין, אבל אני תמיד הייתי חזק. שיחקתי פוטבול במכללה."

"האם יש לך בעיות עם החוק?" שאלתי. "האם עברת על החוק, או האם יש איזו סיבה שיעצרו אותך או ישלחו אותך לכלא?"

"לא," הוא אמר וצחק בפעם הראשונה. "אני כל כך מרובע. מעולם לא עישנתי אפילו מריחואנה. לא שהיושר שלי הביא אותי רחוק, אבל לכל הפחות אינני צריך לדאוג כאשר אני רואה שוטר."

"האם אתה מאמין באלוהים?" שאלתי.

"ובכן, אינני הולך לכנסיה אבל תמיד חשבתי שיש אלוהים," הוא השיב. "לא הייתי מצליח לסיים את לימודי המשפטים ללא תפילות."

"האם אתה חושב שאלוהים אוהב אותך?" שאלתי.

"או, בוודאי. אלוהים אוהב אותי. אני יודע זאת אפילו לאחר שנכשלתי."

"נראה לי שאתה בחור שאפתן," הערתי. "האם יש לך חלומות?"

"או, כן," הוא השיב. "תמיד נהגתי לחלום. זה מה שגרם לי להצליח בפוטבול, למרות שהייתי הקטן ביותר בנבחרת. יש לי הרבה מרץ, ולו רק הייתי עובר את הבחינה הזאת, לאשתי ולי היו כל כך הרבה יעדים." הוא בהה בשטיח ואמר, "יש כל כך הרבה דברים מהם רצינו ליהנות."

תלשתי את הדף והושטתי לו אותו. "נראה לי שאם תעצור לרגע כדי לעשות ספירת מלאי, נותרו לך עוד כמה וכמה דברים טובים," אמרתי.

על הדף כתבתי:

1. רעייתו אוהבת אותו, אינה מוכנה לוותר עליו.

2. אמו מאמינה בו מבלי להתחשב בנסיבות.

3. בריאות מצוינת; ספורטאי.

4. סבור שאלוהים אוהב אותו, מאמין בתפילות.

5. שאפתן - שאפתנות עזרה לו להתגבר על מכשולים ולהפוך לספורטאי.

הוא התבונן ברשימה במשך זמן מה ואז הרים את ראשו ואמר, "זה מדהים. אני חושב שהבחינה הזאת כל כך הטרידה אותי עד שלא הצלחתי לראות עוד שום תקווה."

נפגשתי עם הבחור הזה רק עוד מספר פעמים, והוא המשיך לדרכו. הלוואי ויכולתי לדווח שהוא עבר את בחינת עורכי הדין בפעם השלישית, אבל הוא נכשל. הוא נכשל גם בניסיון הרביעי. אבל הוא לא וויתר ועבר אותה בפעם החמישית. זה קרה לפני מספר שנים וכיום אינני שומע ממנו לעתים קרובות. אבל הוא עורך דין מצליח ואיש עסקים חרף ההתחלה הקשה שלו". עד כאן סיפורו של הפסיכולוג.

הנאה מהדברים הקטנים

מבלי להתחשב עד כמה המצב הנוכחי גרוע, אופטימיסטים תמיד מוצאים דברים ליהנות מהם - רוח נעימה בערב קיץ חם, השמחה על פניו של ילד קטן המלטף חתלתול, טעמו של קפה טוב.

הנזיר הוייטנמי טיץ' נאהט האן  עבר את המלחמות הארוכות בויאטנם, סייע לקרבנות המלחמה, האכיל ילדים רעבים וניסה להבטיח את שלומם של אנשי הסירות במפרץ סיאם הסוער. הוא מכיר את האסונות מקרוב, ולפיכך אינו מייעץ להדחיק את הכאב, ובמיוחד לא את כאבם של אחרים: "אל תימנע ממגע עם הסבל ואל תעצום את עיניך מולו... מצא דרכים לשהות במחיצתם של הסובלים, לרבות קשר אישי וביקורים, תמונות, צלילים. באמצעים כאלה, תעורר את עצמך ואת האחרים למציאות הסבל בעולמנו."

אבל הוא מוסיף מרכיב חשוב לכאב הזה:

"החיים מלאים בסבל, אבל הם גם מלאים בהרבה פלאים, כמו השמים הכחולים, השמש הזורחת, עיניו של התינוק. אין זה מספיק לסבול. אנו חייבים גם להרגיש את פלאי החיים. הם נמצאים בתוכנו וסביבנו בכל מקום, בכל עת... האם אנו צריכים לעשות מאמץ מיוחד כדי ליהנות מיופיים של השמים הכחולים? האם אנו צריכים לתרגל כדי להיות מסוגלים ליהנות מכך? לא, אנו פשוט נהנים... בכל מקום בו אנו נמצאים, בכל עת, יש לנו את היכולת ליהנות מהשמש הזורחת, מנוכחותם של אנשים אחרים, אפילו מתחושת הנשימה. איננו צריכים לנסוע לסין כדי ליהנות מהשמים הכחולים. איננו צריכים לנסוע לעתיד כדי ליהנות מהנשימה. אנו יכולים להיות במגע עם הדברים האלה עכשיו ומיד. חבל מאד אם נהיה מודעים רק לסבל."

תומאס מרטון כתב שמנהיגים אסיאתיים כמו האן מטפחים את ההתפתחות המעודנת של המודעות הרוחנית האנושית הרבה יותר ממה שאנו עושים במערב.

דייויד ליק, דיקן לשעבר של אוניברסיטה אמריקאית, הוא צלם מצוין ומצלם יותר מאלף תמונות לשנה. פעם הוא נשאל על ידי עיתונאי, "מדוע אתה לוקח את המצלמה שלך לכל מקום? האם אתה מנסה לתפוס איזו תאונה מוזרה ולשלוח את הסרט לעיתון כדי לזכות בפרס גדול?"

"או, לא," הוא השיב. "אני מצלם כדי לעזור לעצמי לראות טוב יותר. אם אינני מקפיד, אני עלול להפוך לעצלן ולא להבחין בניצנים החדשים על ענף האפרסק, או בצבעיה של הזיקית הנחה לה במרפסת שלי. המצלמה מסייעת לי לחדד את כוחות האבחנה שלי."

לפיכך, אופטימיות אינה לומר שהדברים משתפרים מדי יום ובכל דרך. היא גם אינה לומד שהימים הגרועים ביותר עברו ולא ישובו. איננו יכולים לדעת את הדברים האלה. מה שאנו כן יודעים הוא שהעולם הזה, על כל הפגמים שבו, הוא עולם גדול מלא בדברים טובים מהם אנו יכולים להפיק עונג והנאה.

פבלו קזלס אמר, "אדם יכול להישאר צעיר לנצח כל עוד הוא יכול להעריץ ולאהוב."



Copyright © by Meir Liraz. All rights reserved