הפסיכולוגיה של ההצלחה

---

איך מתחילות מלחמות?" שאל יוסי הקטן את אביו. האב לקח מציצה ארוכה ממקטרתו והחל לענות על שאלת בנו הקט, "ובכן, ניקח למשל את מלחמת העולם הראשונה, היא התחילה מפני שגרמניה פלשה לבלגיה ...".

כאן התערבה בשיחה אימו של יוסי ופנתה אל בעלה: "תפסיק לדבר שטויות וספר לילד את האמת, מלחמת העולם הראשונה פרצה בגלל שמישהו נרצח".

"מה את מתערבת, האם שאלו אותך או אותי?!", השיב לה בעלה בכעס.

האם עזבה בתגובה את החדר בכעס וטרקה אחריה את הדלת.

שקט מתוח השתרר בחדר, האב בער בתוכו מכעס. לאחר כמה שניות של שקט, הוא פנה לבנו כדי להשלים את התשובה, אך הבן אמר לו בשקט, "זה בסדר אבא, עכשיו אני כבר יודע איך מלחמות מתחילות".

בני הזוג בסיפור הנ"ל לא הפגינו כישורי יחסי אנוש ראויים לציון, והתוצאה? כעס, תיסכול, "עצבים", בקיצור, כישלון.

האדם הוא חיה חברתית, מרבית המעשים שלנו כרוכים בפעולות גומלין עם אנשים אחרים, לצורך השגת מטרותיך ויעדיך תיזקק לעזרתם של אחרים. המסקנה? יחסי אנוש משופרים הינם תנאי חיוני להשגת הצלחה והגשמה עצמית. וזהו בדיוק נושא הפרק הזה.

למעשה כבר מן הפרק הראשון של הספר התייחסנו לנושא של יחסי אנוש משופרים, מכיון שהם נובעים מתוך שלמות והרמוניה עם עצמנו בכל תחומי החיים. למעשה, כל אחד מחלקי האישיות שלנו, ההערכה העצמית שלנו והדימוי העצמי שלנו מוצא ביטוי ביחסים הבינאישיים שאנו מנהלים ובטיבם.

ספר על הצלחה אינו יכול שלא לכלול את הנושא של יחסי אנוש משופרים, שכן, לדעתי, היכולת החשובה ביותר שהאדם יכול לפתח היא היכולת להנות מיחסי אנוש משופרים. מחקרים וסקרים מראים כי 85 אחוז מהאושר והסיפוק שיש לנו, אנו שואבים ממערכות היחסים שלנו עם אנשים אחרים. ואת 15 האחוז הנותרים ניתן לייחס לגורמים אחרים כמו הצלחה אישית. אך שמונים וחמישה אחוז מהסיפוק האישי שלנו ומאושרנו אנו חבים ליכולתנו לנהל יחסים תקינים עם אנשים אחרים. לכן, אם נוכל לשפר את היכולת שלנו ליצור קשרים בינאישיים, אם נצליח לפתח יחסים משופרים, נוכל לשאוב הרבה יותר סיפוק מחיינו.

חוק המאמץ העקיף
ברצוני להציג בפניכם חוק נוסף. התייחסתי כבר למספר חוקים החיוניים לקיומנו; במחקרים בנושא יחסי אנוש משופרים התגלה כי אחד החוקים החשובים ביותר הוא זה המכונה "חוק המאמץ העקיף".

לפי חוק זה, ביחסים בינאישיים אנו מפיקים את כל הדרוש לנו באורח בלתי ישיר. למשל, כולנו רוצים באושר וכבר אריסטו, לפני למעלה מ-2000 שנה, ציין בכתביו כי האושר איננו תכלית. האושר הוא תהליך, או מצב, וכי האדם יכול להיות מאושר רק כאשר הוא עושה משהו אשר גורם לו לתחושת צמיחה וסיפוק. לכן, תחושת האושר איננה מושגת באמצעות חיפוש, אלא באמצעות פעילות יומיומית הגורמת לנו סיפוק. האנשים האומללים ביותר הם אלה העוסקים בדברים חסרי משמעות, חסרי תכלית וחסרי ענין עבורם, אך הם שואפים לאושר בדיוק כמו כולנו.

בנוגע ליחסינו הבינאישיים, כאשר אנו רוצים להרשים מישהו, הדבר הקשה ביותר הוא לנסות להרשים אותו. כולנו שגינו לפחות פעם אחת בנסותנו להרשים. אך לפי חוק המאמץ העקיף, הדרך הטובה ביותר להרשים מישהו היא להתרשם ממנו. ככל שאנו מתרשמים יותר מתכונותיו של הזולת, כן יתרשם הוא מאתנו, ובפרט מיכולת ההבחנה המצויינת שלנו...

אם אנו רוצים כי מישהו יתעניין בנו, הדרך הבטוחה ביותר לעשות זאת היא להתעניין בו. אם ברצוננו כי אנשים יאמינו בנו, הדרך הטובה ביותר היא לבטוח בהם. כדי שאנשים אחרים יחבבו אותנו, עלינו לחבב אותם. אם אנו רוצים בחבר, עלינו להיות חברים קודם לכן. אם נרכז את כל מאמצינו בלהיות חברים, בלחבב אנשים ולבטוח בהם, נגלה כי אין כל קושי להתחבר עם אנשים ולגרום להם לחבב אותנו ולבטוח בנו. אם אנו רוצים כי אנשים אחרים יכבדו אותנו, הדרך הבטוחה היא על ידי כך שנכבד אותם.

יחסי אנוש ובריאות הנפש
קיים קשר הדוק בין הבריאות הנפשית שלנו לבין יכולתנו לתקשר עם אנשים אחרים. קיימות שתי הגדרות של אישיות בריאה ושתיהן חשובות מאוד, הראשונה, הגדרה של הפילוסוף האמריקאי אמרסון: "לאדם יש אישיות בריאה בה במידה שהוא מסוגל לחפש את הטוב בכל מצב". הגדרה זו נראית לי מדוייקת מאוד. הנטיה לחפש את הטוב בכל מצב היא כלי למדידת בריאותה של האישיות. כל שעליך לעשות הוא לנבור בנסיונך האישי עם האנשים שאתה מכיר ותגלה כי האנשים האומללים ביותר הם אלה הרואים את הרע בכל מצב. הבריאים והחיוביים ביותר מבין האנשים הם אלה המחפשים את הטוב בכל מצב.

ההגדרה השניה, הנובעת ממחקרים בתחום הפסיכולוגיה והיא חשובה עוד יותר לנושא זה: "לאדם יש אישיות בריאה בה במידה שהוא יכול לתקשר בקלות עם המספר הרב ביותר של אנשים מסוגים שונים". במילים אחרות, האדם המסוגל לתקשר עם המגוון הרחב ביותר של אנשים, החל במופנמים ביותר וכלה במוחצנים ביותר, הוא בעל האישיות הבריאה ביותר מבין כולנו. אדם המסוגל לתקשר עם מספר מועט של אנשים וכאלה אשר נחנו באישיות בינונית ונוחה מאוד הוא בעל אישיות פחות בריאה. מרבית האנשים המאושפזים בבתי חולים לחולי נפש, למשל, אינם מסוגלים לתקשר עם איש.

אם נתייחס למדד זה של אישיות בריאה - היכולת או חוסר היכולת להתמודד עם מגוון של אנשים ונצרף לו מדד נוסף, נגלה כי יכולתנו לתקשר עם אנשים אחרים נמצאת ביחס ישר למידת ההערכה העצמית שלנו. כפי שהזכרנו כבר בפרק הראשון, מידת האהבה שאנו רוחשים לעצמנו היא מדד ישיר למידת האהבה שיש בנו לאנשים אחרים. מידת האהבה העצמית שלנו היא המרכיב העיקרי באיכות יחסי האנוש שלנו.

כל אחד מהדברים שאנו עושים כדי לשפר את ההערכה העצמית שלנו, לאהוב את עצמנו יותר, להעריך את עצמנו ולראות בעצמנו אנשים חשובים ובעלי ערך, גורם לנו גם לקבל ולהעריך אנשים אחרים ולראות בהם אנשים חשובים ובעלי ערך. אדם בעל הערכה עצמית גבוהה ניחן ביכולת לתקשר עם מספר גדול של אנשים אחרים. דוגמא פשוטה לכך הוא המאוהב. אדם מאוהב, היודע שהוא נאהב על ידי אדם אחר, מרגיש נפלא עם עצמו. כאשר אנשים מאוהבים, נדמה שהם מסוגלים לתקשר עם כל אחד. הם רואים פרחים ופרפרים בכל מקום. הם מאושרים, מקסימים ועליזים. בדרך כלל, כשנתקלים בזוג מאוהב במסיבה או במסעדה או בכל מקום אחר, אפשר להבחין שכולם מסביבם מחייכים. כולם מרגישים טוב, מכיון שהם מרגישים כל כך טוב עם עצמם. לכן, הדבר החשוב ביותר שנוכל לעשות כבני אדם הוא לשפר את איכות היחסים הבינאישיים שלנו. עלינו ללמוד לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו כבעלי ערך.

לאורך כל הספר הדגשנו עד כמה חשוב שנאמר לעצמנו "אני אוהב את עצמי, אני אוהב את עצמי". על ידי כך אנו עוזרים לעצמנו "לטפס למעלה" במקום "לשקוע". כמו כן הזכרנו עד כמה חשוב להציב מטרות ולתכנן כיצד להשיגן, מכיון שבכל פעם שאנו מציבים מטרה ומתחילים לנוע לעברה, צעד אחר צעד, אנחנו מרגישים נפלא עם עצמנו, אנו מרגישים מנצחים, כאנשים בעלי ערך. אם כן, ברור שהאנשים המאושרים ביותר בחברה שלנו הם אלה המונחים על ידי מטרות. ככל שהם מסורים יותר למטרותיהם, ככל שהם מתקדמים לעברן צעד אחר צעד, כן הם מאושרים יותר ומתקשרים טוב יותר עם זולתם. אנשים אשר אינם הולכים בכוון מסוים והמלאים רגשות שליליים כלפי עצמם, אינם מסוגלים לנהל מערכות יחסים תקינות.

כל זה מוביל אותנו לשאלה: מה נוכל לעשות, על בסיס יומיומי כדי לשפר את איכות היחסים הבינאישיים שלנו? מלבד העבודה על עצמנו, מה נוכל לעשות למען אנשים אחרים, כדי שהקשרים שלנו איתם יהיו טובים יותר? למרבה המזל, כולנו כבר יודעים את התשובה.

כולנו יודעים כי לכל אחד מאתנו יש תפיסה עצמית והערכה עצמית שהן בדרך כלל נמוכות יותר ממה שעליהן להיות באמת. לכולנו יש צורך בוער בהערכה עצמית גבוהה יותר כדי לאהוב את עצמנו יותר. גם האנשים החשובים ביותר, בעלי העמדות הבכירות ביותר שתוכל לחשוב עליהם, גם להם יש צורך בחיזוק ההערכה העצמית שלהם. מכיוון שכולנו זקוקים לזריקת מרץ בהערכה העצמית שלנו, אם נעזור לאחרים להעלות את רמת ההערכה העצמית שלהם, נשפר בכך את טיב היחסים הבינאישיים שלנו. מכיון שאנו יודעים מה עליהם לעשות כדי לשפר את ההערכה העצמית שלנו, אם נעשה בדיוק את אותם הדברים עבורם, ייכנס חוק המאמץ העקיף לפעולה.

נקודה נוספת שכדאי לזכור היא כי האדם הוא אחד מפלאי הטבע ואחד מהפלאים המתקיימים בו הוא העובדה שלא ניתן לשפר את ההערכה העצמית של אדם אחר מבלי לשפר את זו שלנו באותה המידה. כל דבר נדיב, חם, כן וטוב שנעשה כדי לתת למישהו אחר הרגשה טובה, יעניק גם לנו הרגשה טובה.

אנו בנויים באופן המחייב הדדיות. חוק המאמץ העקיף פועל ללא הרף. אם במשך כל חיינו נדאג להאדיר אנשים אחרים ולגרום להם להרגיש טוב עם עצמם, נרגיש גם אנו טוב עם עצמנו. חשבו כמה נורא יכול היה להיות העולם, לו ניתן היה גם לעשות את ההיפך. חשבו איזה עולם נורא היה לנו, לו אפשר היה להרוס אחרים ועל ידי כך לבנות את עצמנו. זוהי הסיבה לכך שאנשים אשר מעורבים ביחסים הרסניים עם זולתם, הורסים גם את עצמם באותה מידה ונעשים לאנשים מאוד שליליים ובעלי יצר הרס-עצמי.

אנשים אשר מקדישים מחייהם כדי לגרום לאנשים אחרים להרגיש טוב עם עצמם, בונים על ידי כך גם את עצמם, דבר המשפר את בטחונם העצמי וגורם להם לבנות עוד אנשים, דבר אשר משפר את בטחונם העצמי עוד יותר עד אשר הם הופכים לאנשים המצליחים, האהובים והמכובדים ביותר בדורם.

גרום לאחרים להרגיש טוב
מהם הדברים שאנו עושים, או נעשים למעננו, אשר גורמים לנו להרגיש נפלא? לדעתי, ניתן לסכם זאת במשפט אחד: עלינו לגרום לאחרים להרגיש חשובים, ואם תרצו לפתח זאת: לעולם אין לעשות משהו אשר יגרום למישהו להרגיש לא חשוב. אם תוכל לגרום לאנשים, באופן מודע, להרגיש חשובים, דבר זה הוא מספיק כדי לוודא שיחסי האנוש שלך יהיו משופרים תמיד. חלק מהדברים שנוכל לעשות כדי לגרום לאחרים להרגיש חשובים, אשר נלמדו במהלך מחקרים בפסיכולוגיה בינאישית, הם:

ראשית, קבלה. זוהי אחת התשוקות הגדולות ביותר של האדם. קבלה פירושה קבלת אדם אחר בשלמות, ללא כל תנאי, כפי שהוא, על כל חסרונותיו, ללא שיפוט או ביקורת, בעיקר אם הוא שונה מאתנו.

קל מאוד לקבל אנשים דומים לנו מאוד, האומרים ועושים דברים המתאימים למה שאנו מחשיבים כנורמות של החברה. אך האנשים שעלינו ללמוד לקבל הם אלה השונים מאתנו. במיוחד עלינו לקבל בני טיפשעשרה ואנשים צעירים המחזיקים ברעיונות השונים משלנו. במיוחד עלינו ללמוד לקבל אנשים השונים מאתנו במוצא, גזע, מעמד חברתי, או שכבה סוציו-אקונומית.

הדרך לבטא קבלת אדם אחר היא פשוט על ידי חיוך. החיוך מהווה תחליף לאלפי מילים במחווה אחת פשוטה. כאשר מחייכים לאדם אחר, פירושו של דבר שאנו מקבלים אותו כשווה ערך וחשוב. אנו יודעים כי כאשר שני בני אדם נפגשים, הפעולה הראשונה המתרחשת, טרם שנעשתה כל תקשורת מילולית, היא קבלה או אי-קבלה. ללא כל קבלה או אי-קבלה, לא תתרחש כל תקשורת. לכן, בכל פעם שפוגשים מישהו, יש לזכור כי הדבר הראשון שהוא מחפש ושאנו מחפשים הוא קבלה והערכה.

הדבר השני שנוכל לעשות כדי לגרום לאנשים להרגיש חשובים הוא הסכמה. הסכמה היא אחת הדרכים החשובות כדי לטעת באנשים הערכה עצמית. למעשה, אחת ההגדרות להערכה עצמית היא המידה בה אדם מרגיש ראוי לשבח, ראוי להסכמתם של האחרים.

כאשר אנו נותנים לאנשים את הסכמתנו, כאשר אנו משבחים אותם ומעודדים אותם בעקבות משהו מוצלח, בכל פעם שאנו עושים זאת, ההערכה העצמית שלהם עולה והם מרגישים טוב עם עצמם. כאשר אתה משבח מישהו, בעיקר עובד או כפיף, (והרי אנו חותרים בספר זה, בין היתר, לשפר את תפקוד העובדים שלנו, ולשפר את הסביבה העסקית שלנו) עליך להיות ספציפי. אין זה מספיק לומר "אתה אדם נפלא" או "את מזכירה מעולה" או "אתה איש מכירות מוצלח". שבח כזה עלול להיתפס כמשהו לא אמין ולא כן.

לדוגמא, אם ברצוננו לשבח מזכירה, נאמר לה: "המכתב שהדפסת היה מצויין". כאשר נשבח איש מכירות, נאמר לו: "שמע, סגרת עיסקה מצויינת". יש תמיד לשבח מעשה ספציפי אשר תשמח אם יחזרו עליו שנית. ועוד בנוגע לשבחים - עלינו לשבח בהפסקות. במקום לשבח אדם על כל דבר שהוא עושה, עלינו לשבח אותו באופן בלתי צפוי ולא כל הזמן. כמו כן, עלינו לשבח מיידית. ככל שהשבח מיידי יותר, סביר יותר להניח שהאדם יתאמץ לחזור על המעשה.

אנו יודעים גם כי אם נרצה שאנשים ינהגו באורח מסויים, או יבצעו משהו, עלינו לשבח אותם בכל פעם שהם עושים משהו הראוי לשבח ולהתעלם לחלוטין משאר מעשיהם. נגלה כי עם הזמן, יעשו אנשים אלה יותר מעשים אשר בעקבותיהם הם זוכים לשבח, ופחות דברים אשר עליהם הם אינם מקבלים כל תגובה. זוהי גם טכניקה מצויינת ליישם על ילדים ועל בעלים ונשים.

דבר נוסף שנוכל לעשות כדי לגרום לאנשים להרגיש חשובים הוא - הערכה. הערכה, או הכרת תודה היא אחד הדברים החשובים ביותר שנוכל לתת לאנשים אחרים, כדי לשפר את ההערכה העצמית שלהם. וכיצד נעשה זאת? בצורה הפשוטה ביותר - אמירת "תודה".

בנסיעותי לחו"ל מצאתי כי ניתן להגיע לכל מקום כמעט, פשוט על ידי אמירת "בבקשה" ו"תודה". לכל מקום שהגעתי, תמיד טרחתי ללמוד את המילים "תודה" ו"בבקשה" בשפה המקומית, בתוספת כמה ספרות. מצאתי כי בארץ זרה, אם תנהג באנשים בנימוס ותתייחס אליהם כאילו היו אורחיך שלך, לעולם לא תיתקל בבעיה.

דבר נוסף שנוכל לעשות הוא להביע הערצה. זוהי דרך מצויינת לשפר את ההערכה העצמית של מישהו. הדברים שאנו מעריצים הם תכונות אופי, כמו דייקנות, יעילות, נדיבות או דברים שנמצאים ברשותו של הזולת.

כאשר אתה מבקר במשרדו של מישהו, או בביתו, אחד הדברים המחוכמים שתוכל לעשות הוא להעריך אחד מחפצי הערך הנמצאים ברשותו. פשוט לומר "איזו תמונה יפה" או "זהו שולחן יפה" או "איזה אגרטל מרהיב!". אנשים מקשטים את המשרד ובמיוחד את הבית בחפצים שיקרים לליבם. עצה חשובה היא לשים לב במיוחד לדרך בה מתלבשים אנשים. אחת הדרכים להתחבב על אנשים היא להחמיא על פריט לבוש. ניתן לומר למשל למישהו "דרך אגב, העניבה שלך מאוד מוצאת חן בעיני". תגלו כי אם אומרים זאת למישהו באמצע שיחה, הוא פשוט ישכח במה מדובר...

כמובן שאם כוונתנו היא לעזור לאנשים לפתח רמת הערכה עצמית גבוהה יותר, חשוב מאוד שנלמד לעולם לא לבקר אותם. אין דבר הרסני יותר להערכה העצמית, לבטחון העצמי מאשר ביקורת. ביקורת עשויה לגרור גם תגובה עויינת ביותר. תוכל לשפר בהרבה את חייך, אם רק תשמור על כלל אחד - אל תבקר אף אחד על כל דבר שהוא.

כידוע, אף אחד מאתנו לא עושה משהו שהוא חושב שהוא שלילי. כולנו עושים בדרך כלל דברים שהם חיוביים לדעתנו. האדם הוא כידוע בעל-חיים הגיוני והוא מסוגל לעשות רציונליזציה לכל דבר שהוא. מבחינה פסיכולוגית, האדם איננו מסוגל לעשות דבר הנתפס בעיניו כדבר שלילי. גם כאשר אנו עושים מעשה שלילי הוא יעבור בתוכנו תהליך רציונליזציה כדי שייתפס בעינינו כחיובי. אנו פשוט "נמצא" הסבר אשר יאפשר לנו לראות את המעשה כחיובי.

במחקרים שנערכו בארה"ב על פושעים אלימים במיוחד, אשר ביצעו פשעים איומים, נמצא כי הם יכולים להסביר באופן הגיוני כל אחד מהדברים אשר הם ביצעו אי פעם ולהציג אותם כחיוביים ומקובלים, בהתאם לנסיבות. לכן, לעולם אל תבקר, ראשית משום שאין בכך תועלת - האדם המבוקר נעשה כועס ועוין, שנית, משום שהביקורת הורסת את ההערכה העצמית של הזולת ושלישית, בכל פעם שאתה מבקר מישהו, אתה הורס גם משהו מעצמך. לכן, המנע מכל ביקורת קטלנית ביחסים בינאישיים.

דבר נוסף, השתדל להימנע מוויכוחים עם אנשים. כאשר אנו מתווכחים, אנו בעצם אומרים לבן שיחנו כי כל הרעיונות והערכים שהוא מתבסס עליהם, הם שטות מוחלטת, פשוט לא נכונים. אנשים שונאים כשאומרים להם שהם טועים, ולכן, רצוי להימנע בכלל מוויכוחים ואם בכל זאת נקלעת למצב בו בן שיחך אכן טועה, ולא תוכל לעבור על כך לסדר היום, תוכל ליצור "איש קש" או "צד שלישי בלתי נראה" ולהניח לבן שיחך להתווכח איתו. וכך זה נעשה: כאשר מישהו מבטא דבר שהוא טעות מיסודו, או שהוא סותר לחלוטין את דעתך שלך, אם תאמר לו בצורה ישירה שהוא לא צודק, יתפתח ויכוח והאגו שלך יתנגח עם שלו. במצב כזה, גם אם תוכיח מעבר לכל ספק כי עמדתו של יריבך היא מוטעית מיסודה, הוא כבר לא יסוג ממנה.

לכן, תוכל לומר לו: טוב, יחזקאל, זה רעיון טוב, אבל כיצד תשיב על השאלה, שמישהו בהחלט יכול להעלות....", או "קראתי אתמול בעיתון כי מישהו טען שההסבר האמיתי לכך הוא...".

כיצד תתמודד עם לקוח אשר מנסה לטעון כי מוצר מסויים שלך אינו עונה על דרישה מסויימת? עליך לגרום לאדם זה לפתוח בוויכוח עם הצד השלישי הבלתי-נראה. אם תוכל להציג את עמדתך באופן אובייקטיבי דיו, ותוכל להבהיר לבן שיחך כי ייתכן שפסח על כמה נקודות בעמדתו, יהיה לו קל יותר להיות מובס על ידי מישהו שאיננו נוכח, מאשר לסגת מהוויכוח נגדך.

אך החוק הבסיסי בנוגע לוויכוח, בדיוק כמו החוק בנוגע לביקורת, הוא - פשוט המנע ממנו.

בנעוריי, נהגתי לבקר כל הזמן. חשבתי שאני חכם מספיק כדי להביס כל אחד בוויכוח. נכנסתי לוויכוחים פוליטיים, ויכוחים חברתיים וכלכליים ופשוט קרעתי לגזרים כל טיעון שהוצג בפניי. שמתי לב, לאחר זמן, כי תופעה מעניינת החלה להתרחש - התחלתי לבלות פרקי זמן ארוכים מאוד עם עצמי.... אני זוכר פעם אחת בה התקרבתי לקבוצת אנשים אשר שוחחה על פוליטיקה, בעיצומה של מסיבה ואז אמרתי לעצמי: "נו, זה השטח שלי. אני הולך לקרוע אותם לגזרים!". משהתקרבתי אליהם, ראיתי כי האנשים שכבר הכירו אותי פשוט התנדפו מהמקום תוך שניות. לעולם לא שכחתי זאת. לעולם לא אשכח, כי למרות ששלטתי היטב בנושא, ויכולתי לנצח כל אחד בוויכוח, אין זה מספיק להיות צודק. עליך להיות חלק מחברה, עליך להיות מקובל על שאר האנשים. לפעמים עליך להקריב את החלק של "להיות צודק" כדי שתוכל להיות חלק מהחברה. ועדיף בהחלט, בעיני, להקריב "צדק" מסוג זה למען קשרים חברתיים תקינים.

צעד נוסף בדרך לשיפור ההערכה העצמית של זולתך הוא תשומת לב. כיצד אנו משיגים תשומת לב מאחרים, וכיצד אנו מחזיקים בה? דבר מעניין שנתגלה לי הוא כי תשומת הלב שלנו נתונה תמיד לדברים שאנו מעריכים ואנו נוטים להתעלם ממה שאיננו מעריכים. איכות תשומת הלב שאנו מקבלים מידי זולתנו היא אחד הדברים החשובים לנו ביותר כבני אדם. ככל שנקדיש תשומת לב רבה יותר לאנשים אחרים, כן הם ייטיבו לדעת עד כמה אנו מעריכים אותם.

כולנו התנסינו אי פעם בשיחה עם מישהו אשר איננו מקשיב לנו, מפנה את ראשו בכל פעם, או מתעלם ממה שאנו אומרים וכולנו הגבנו באותה הצורה - אנחנו כועסים ונעלבים. לכן, עלינו לדעת כי אם אנו מתנהגים באותה הצורה פירושו של דבר הוא שאיננו מקדישים תשומת לב מספקת לבן שיחנו.

הענקת תשומת לב נעשית בדרך כלל באמצעות הקשבה. כמאמר הפיתגם: "אלוהים נתן לאדם שתי אוזניים ורק פה אחד, כדי שיאזין יותר וידבר פחות". במילים אחרות, תמיד עלינו להקשיב כפליים מאשר אנו מדברים. כאשר אנו מקשיבים לאנשים אחרים, אנו מוכיחים להם כי אנו מעריכים אותם. כאשר אנו מקשיבים, אנו מגלים, ראשית, כי נוצר אמון וזוהי כפי הנראה הדרך הטובה ביותר ליצירת אמון בין שני צדדים. אנו יודעים כי האנשים שאנו בוטחים בהם ביותר והאנשים שאנו מכבדים הם אלה אשר מקשיבים לנו בתשומת לב כאשר אנו חשים צורך לבטא את עצמנו. אנו יודעים גם כי ההקשבה מפתחת צדדים מסויימים באופיינו.

הקשבה דורשת משמעת עצמית. מוחנו מתפקד עם 450 עד 500 מילים לדקה, בעוד שהאדם הממוצע מדבר עם 100 עד 150 מילים לדקה. כלומר, אנו יכולים, למעשה לחשוב, בקצב מהיר יותר, על דברים אחרים, כאשר מישהו מדבר אלינו. אם לא נתרכז במודע במה שהוא אומר לנו, נמצא את עצמנו מהר מאוד מאבדים את נושא השיחה. לכן, ככל שנתרכז יותר בדבריו, כן יתפתח טוב יותר חוש המשמעת העצמית שלנו.

דבר שלישי שלמדנו אודות ההקשבה הוא היכולת שלה לשפר את ההערכה העצמית של האנשים שמקשיבים להם. כאשר מקשיבים למישהו ברצינות, ההערכה העצמית שלו מזנקת כלפי מעלה כמדחום ביום חמסין. ככל שנקשיב ביתר רצינות, כן ירגיש בן שיחנו יותר בעל ערך. וכמובן, גם יעריך אותנו יותר. אנשי מכירות רבים הצליחו מאוד במלאכתם פשוט מכיון שידעו להקשיב.

הנה כמה כללים להקשבה יעילה:

א. הקשב בתשומת לב. הסתכל על בן שיחך, רכון קדימה, והתרכז במאה אחוז, מבלי להסיח את דעתך לרגע ממה שהוא אומר לך.

ב. חשוב רגע לפני שאתה עונה. זוהי מחווה מאוד אלגנטית כי על ידי כך שאתה עוצר רגע, אתה מוודא שבן שיחך אכן סיים לומר מה שהיה בפיו, ולא רק הפסיק לרגע כדי לנשום, ושנית, אתה מבהיר לבן שיחך כי שקלת כל מילה שנאמרה. כמו כן, נגלה כי הפסקה זו שאתה עושה, בת שלוש עד חמש שניות מאפשרת לך להקשיב טוב יותר לדבריו של בן שיחך, מאשר אם תגיב מיידית.

ג. תן משוב, כדי לוודא שהבנת בדיוק למה התכוון הצד השני. במילים אחרות, אם מישהו מבהיר לך משהו ונדמה לך שמשהו אינו מובן, חזור על כך באוזניו בתוספת המילים: "מכך אני מבין כי..." או "תן לי לוודא שהבנתי את הכול". דבר זה יוכיח לצד השני כי אתה מאזין לו ברצינות וכי אתה מעריך את דבריו. אישור זה הוא חשוב מאוד, מכיון שיש בינינו אנשים שאינם יודעים להבהיר בדיוק למה הם מתכוונים, ולכן אינטראקציה מסוג זה תעזור מאוד לשני הצדדים. כאשר אתה שואל שאלה, אתה פותח לצד השני פתח לנסח את דבריו טוב יותר.

ד. שאל שאלות. עזור לבן שיחך להיפתח ולבטא את מה שהתכוון לבטא במלואו. השאלות הטובות ביותר הן: מה, היכן, מתי, מי, כיצד ולמה. כפי שכתב רודיארד קיפלינג: "היו לי חברים שישה/ אשר לימדוני כל אשר אדע/ והם - כיצד, היכן, מתי ולמה/ וכן גם, מי ומה".

ניתן להשתמש בשאלות אלה שוב ושוב כשאלות פתוחות או כפתיח לשאלות. כך תוכל ליטול אחריות מלאה על התקשורת המתנהלת ביניכם.

כללים אלה לשיפור ההערכה העצמית של אנשים אחרים יביאו לך תועלת רבה אם תדע לשלבם בחוכמה בחיי היום יום. זכור תמיד את אפקט ה"בומרנג" - כל רגש כן ואמיתי אשר נקרין לעבר אדם אחר, יחזור אלינו בחזרה ובעוצמה רבה יותר. במילים אחרות, כל מה שנאמר, באופן ישיר או לא ישיר, לאדם אחר, או אודותיו, יוקרן אלינו חזרה ובעוצמה. אפקט הבומרנג מתחיל תמיד בידינו. כפי שביטא זאת שייקספיר: "ריחו של הורד נשאר ביד המגישה אותו" (תרגום חופשי). לכן, עליך לוודא כי לדברים שאתה "מגיש" לאנשים אחרים יש ריח שאתה רוצה שיישאר בכף ידך. זהו אחד המפתחות החשובים ביחסי אנוש.

הכלל החשוב ביותר ביחסי אנוש
אחד מרבי המכר הגדולים ביותר בנושא "הצלחה", הוא ספרו של דייל קארנגי, "איך לרכוש ידידים והשפעה בחברה".

הנה כמה דברי חוכמה מתוך הספר הזה…

"ישנו כלל אחד חשוב ביותר בתחום ההתנהגות האנושית. אם נציית לכלל הזה לא נקלע כמעט אף פעם לצרות. למעשה, אם נציית לכלל הזה, הוא יביא לנו אין ספור חברים ואושר תמידי.

אך ברגע שנפר את הכלל, נקלע לאין ספור צרות.

הכלל הוא זה: גרום תמיד לאדם השני להרגיש חשוב."

ג'ון דיואי אמר שהתשוקה להרגיש חשוב היא הדחף העמוק ביותר בטבע האנושי; הפסיכולוג הידוע וויליאם ג'יימס אמר: "העיקרון החשוב ביותר בטבע האנושי הוא השאיפה להיות מוערך".

היצר הזה הוא אחד הדברים המבדילים בינינו לבין שאר החיות. יצר זה אחראי במידה רבה להתפתחות הציוויליזציה האנושית.

אז בואו ונציית לכלל אשר נוסח על ידי חז"ל במילים אלה: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך".

עשרת הדברות ליחסי אנוש
1.    חייכו לאנשים. דרושים 72 שרירים כדי להזעיף פנים. רק 14 כדי לחייך.
2.    קיראו לאנשים בשמם. המנגינה הערבה ביותר לאוזני כל אדם היא צליל שמו.
3.    דברו לאנשים. אין דבר נחמד יותר מאשר לברך בהתלהבות אנשים שאנו פוגשים.
4.    היו ידידותיים. אם אתם רוצים חבר, היו חבר.
5.    היו לבביים. פעלו ודברו כאילו כל  מה שאתם עושים הוא הנאה אמיתית.
6.    גלו עניין אמיתי באנשים. אפשר לחבב כל אחד אם רק מנסים.
7.    היו נדיבים במחמאות. ...וזהירים בהטלת ביקורת.
8.    התחשבו ברגשותיהם של אנשים אחרים. יש בדרך כלל שלושה צדדים למחלוקת; שלך, של האדם האחר ושל המציאות.
9.    היו נכונים להגיש עזרה. מה שחשוב בחיים הוא מה שאנו עושים למען אחרים.
10.    הוסיפו לכל זה חוש הומור, מנה נדיבה של סובלנות וקורטוב צניעות ותזכו לגמול רב.

יחסי אנוש בין בני זוג
הדברים שהוזכרו בקשר ליחסים בינאישיים הם נכונים לגבי יחסינו עם כולם. המקום החשוב ביותר להתחיל ביישומם הוא בבית - עם ילדינו, בני זוגנו וחברינו. ברצוני להתייחס כעת ליחסים בין בני זוג, ליחסים בין זוגות נשואים ולחלק מן הבעיות הנפוצות שהם נתקלים בהן.

הבעיה הראשונה שקיימת ביחסים בין בני זוג היא חוסר מחויבות. בעיה זו נוצרת כאשר אחד מבני הזוג איננו מוכן להתחייב לגמרי למערכת היחסים. מערכת יחסים מסוג זה מאופיינת ביחסי "תן וקח" ברורים מאוד. כל אחד מהם מוכן ללכת רק חצי הדרך, בתנאי שגם השני יעשה זאת, כמובן. במערכות יחסים רבות המבוססות על חוסר מחוייבות, כל אחד מבני הזוג מוכן לתרום בדיוק חמישים אחוז ולא יותר. שניהם עוקבים כל הזמן אחרי תרומתם לעומת תרומתו של בן הזוג, ועוסקים בחישובים קטנוניים, עד לרמה של קופסת סיגריות...

חוסר מחוייבות במערכת יחסים משדר אותות שליליים לבן הזוג, או לעיתים לשני בני הזוג. כאשר אינך רוצה להתחייב, אתה משדר שדר האומר: "אתה אינך טוב מספיק בשבילי, לכן אני לא רוצה להתחייב לך". הדרך להתגבר על כך היא לקבל החלטה אישית כי אנו מוכנים להתחייב לגמרי למערכת היחסים.

זו איננה החלטה שניתן לקבל תוך כדי דיון משותף ולא ניתן לשאת ולתת עליה. זו החלטה שאנו עושים בעצמנו. עלינו להחליט כי ללא כל קשר למה שעלול ועשוי לקרות, אנו מחוייבים לקשר באופן טוטלי.

כאשר נוצר מצב בו במערכת יחסים ללא מחוייבות אחד מבני הזוג מחליט להתחייב, אחד מתוך שלושה דברים עשוי להתרחש: ראשית, הוא עשוי לגלות כי הוא אינו יכול לעמוד בכך, מכיון שהוא אינו מעריך מספיק את מערכת היחסים. שנית, הוא עשוי לגלות כי הצד השני אינו מסוגל לעשות זאת, משום שהוא לא מעריך מספיק את מערכת היחסים, והדבר השלישי שעשוי לקרות הוא כי הצד השני יאזור עוז ויתחייב גם הוא. לעיתים קרובות אנשים נמנעים מלהתחייב מכיון שהם פוחדים להיפגע או להיחשף. אם צד אחד אוזר עוז ומחליט להתחייב, הוא עשוי לעודד בכך את הצד השני. יש לזכור כי נדרשים כוחות רבים כדי לשים קץ לחוסר המחוייבות ביחסים בין בני זוג.

בעיה נוספת המתעוררת רבות בין בני זוג היא הנסיון לשנות זה את זה. זהו גורם המתח מספר אחד במערכות יחסים - הרמיזה כי יתכן שאחד מבני הזוג אינו טוב מספיק בשביל השני.

לעיתים קרובות נגלה כי אם נמשיך להתעקש לדרוש ממישהו להשתנות, הוא יתנגד לכך בכוונה, הוא לא ישתנה, אפילו אם הוא תכנן לעשות כן בשל הלחץ והמתח שהופעלו עליו. כאשר אנו מציעים למישהו להשתנות, אנו מציתים בו פחד מפני דחיה. אנו אומרים לו כי הוא אינו טוב מספיק כפי שהוא וכי אם לא ישתנה, הוא פשוט לא מספיק טוב. נוכל להימנע ממתחים רבים בתוך מערכת היחסים אם רק נקבל את בן זוגנו בדיוק כפי שהוא, לטוב ולרע.

עליך ללמוד לקבל כי במערכות יחסים, מה שאתה רואה לפניך, הוא מה שאתה מקבל. אנשים אינם משתנים, אלא אם כן הם רוצים בכך מאוד או מוכנים להתאמץ לשם כך. אנשים עשויים להשתנות רק אם הם רוצים בשינוי באמת ובתמים. ואם הם אינם רוצים בזאת, יש לקבל אותם כמו שהם, או לא לקבל אותם, אך לא רצוי לנסות לשנותם, מכיון שזה רק גורם למתח ועוינות מצידם.

בעיה נוספת הקיימת במערכות יחסים היא הקנאה. הקנאה היא ללא ספק תוצאה של תפיסה עצמית נמוכה של הצד המקנא. לקנאה אין כל קשר לצד השני. האדם המקנא מרגיש כנראה, כי הוא אינו טוב מספיק, ולכן מן הסתם איש אינו יכול לאהוב אותו.

כדי להתגבר על הקנאה, עליך להציב לעצמך מטרות, לעבוד על התפיסה העצמית שלך, ולעודד את עצמך על ידי שינון "אני אוהב את עצמי, אני אוהב את עצמי". העסק את עצמך כל הזמן בדברים שאתה אוהב לעשות. אדם בעל תפיסה עצמית גבוהה והערכה עצמית גבוהה אינו חש קנאה. הוא יודע כי הוא בעל ערך משל עצמו, ללא כל קשר לאופן בו מתנהגים אליו האחרים.

גם רחמים עצמיים הם בעיה בפני עצמה בחיי בני זוג. זוהי ההרגשה בה אתה מרחם על עצמך משום שבן זוגך עשה או לא עשה משהו שלדעתך היה עליו לעשות. אנו יודעים כי רחמים עצמיים הם תגובה נרכשת. בדרך כלל אנו לומדים זאת מאחד ההורים, וכאשר אנו נכנסים בעצמנו למערכת יחסים, אנו מחקים זאת באופן מושלם וטוענים כי בן זוגנו אינו מעריך אותנו מספיק.

רחמים עצמיים גם הם נובעים מתפיסה עצמית נמוכה ודרך ההתמודדות איתם כוללת שימוש בדיוק באותה הנוסחה שסיפקנו בקטע על הקנאה. עבוד על התפיסה העצמית שלך. העסק את עצמך בהשגת מטרות, קבל את עצמך כאדם בעל ערך והפסק לרחם על עצמך. זהו מן הגרועים והמזוייפים שברגשות השליליים. בדרך כלל, הרחמים העצמיים אפילו לא מעוגנים במציאות. הם מבוססים רק על המחשבות והתפיסות שלנו עצמנו.

בעיה נוספת היא ציפיות שליליות. אנו יודעים, לפי חוק הציפיות, כי הציפיות שלנו, חיוביות או שליליות, מהאנשים הקרובים אלינו, מתגשמות בדרך כלל. אם נאשים ללא הרף את בן זוגנו כי הוא עומד לאכזב אותנו בדרך כלשהי, הוא אכן יעשה זאת. לכן, תמיד צפה לטוב ביותר מבן זוגך. הדבר הנדיב ביותר שאדם יכול לעשות למען בן זוגו הוא לקוות עבורו כי תמיד יצליח. הדבר הטוב ביותר הוא לחזור ולומר לו עד כמה אתה מאמין בו ולעודד אותו להאמין בעצמו ובמטרותיו ולתמוך בו אם וכאשר הדברים משתבשים. ציפיות אלה הן שראוי שיתגשמו, ולא הציפיות מן הסוג האחר.

חילוקי דעות גם הם גורם הטורד לפעמים את חיי הנישואין. חילוקי דעות קורים גם משום שאנשים הם שונים זה מזה, גם זוגות אשר חשבו תחילה שיש להם הרבה מן המשותף מופתעים לעיתים למצוא שעם הזמן, תופעה זו חולפת לה. עם השנים, הם עשויים למצוא כי יותר ויותר תכונות ודעות של בן הזוג אינם מתאימים להם. רבים מתעקשים להחזיק במערכת היחסים גם לאחר שהיא הסתיימה למעשה, ולשני הצדדים אין יותר דבר במשותף, מכיון שהם פוחדים כי אם יודו שמערכת היחסים הסתיימה, הם למעשה מודים בכשלונם האישי. וכדי שלא יצטרכו להודות בכשלון, הם נשארים בתוך מערכת יחסים המאמללת אותם.

חשוב לדעת כי אם מערכת יחסים איננה "עובדת" יותר, אין פירוש הדבר שמישהו ניכשל. קורה, פשוט שאנשים אינם מתאימים. לא נותר להם יותר דבר במשותף. הגיל השכיח ביותר לגילויים מסוג זה הוא סביבות גיל השלושים. דבר זה קורה מכיון שאנשים משתנים מאוד בין גיל עשרים לשלושים ואם נישאו זה לזה בשנות העשרים המוקדמות שלהם, סביר להניח שסביב גיל שלושים יתגלעו חילוקי דעות ביניהם.

שכיחות הגירושין הגבוהה ביותר היא בגילאי 28-30. כאשר אנו עוברים משנות העשרים לשלושים, אנו מתחילים סוף סוף להגדיר את עצמנו במונחים של מי אנחנו ומה אנו רוצים לעשות בשארית חיינו. בפרק הזמן הזה, קורה לעיתים קרובות כי אנו מביטים בבן זוגנו ומגלים כי אין לנו הרבה מן המשותף. השנים שינו את שנינו וכעת יש לנו תחומי התעניינות שונים, רצונות שונים, קשרים חברתיים שונים, קריירות שונות - פשוט לא נותר דבר במשותף. הדבר הבריא ביותר שזוג יכול לעשות כאשר הוא מגלה כי אין יותר מספיק אהבה ואושר במערכת היחסים שלהם היא להניח לה ולהבין כי אין צורך להאשים איש מהם. זה פשוט קורה, מדרך הטבע.

אנשים רבים ישאלו: "כן, אבל מה עם הילדים?" ובכן, הדבר האכזרי ביותר שתוכל לעולל לילדיך הוא לגדל אותם בבית ללא אהבה. זהו הדבר אשר יפצע אנושות את נשמתם ודבר זה הוכח מעבר לכל ספק. לא תצמח כל טובה מגידול ילדים בבית שהאהבה בו שכחה. יש לזכור גם זאת - המטרה בניהול מערכות יחסים היא לגרום לנו להיות מאושרים, חופשיים ומסופקים במסגרת מערכת היחסים יותר מאשר מחוץ לה. אנו מנהלים מערכות יחסים כדי לשפר את איכות חיינו, ולא לקלקל אותה. אם אנו מוצאים את עצמנו במערכת יחסים שאינה מסבה לנו כל אושר או סיפוק, יותר מאשר לו היינו לבד, פירושו של דבר שמשהו השתבש במערכת היחסים. יכול להיות שאנחנו לא מתאימים. ואם לא נוכל לשנות את מערכת היחסים ולשפר אותה, עלינו להמשיך הלאה.

מטרתנו החשובה ביותר בחיים צריכה להיות לנצל את מירב הפוטנציאל הטמון בנו. כל מה שאנו עושים בחיים, צריך להיבחן לעומת עיקרון זה. האם מה שאני עושה כעת, האם מערכת היחסים שלי עוזרת לי להיות מה שאני מסוגל להיות? ואם התשובה היא לא, אני חייבים להיות נאמנים לעצמנו ולבחון את מצבנו שוב ושוב ולבדוק אם המצב תואם את ציפיותינו.

העקרונות הבסיסיים במערכת יחסים בין בני זוג
לפניך כמה כללי יסוד המתקיימים במערכת יחסים של זוג:

א. הערכות עצמיות דומות נמשכות זו לזו. רוב האנשים שואפים להיות בחברת אדם מאושר כמותם. אם איתרע מזלך וניהלת מערכת יחסים עם אדם מאושר פחות ממך, תגלה כי אדם זה נוטה לגרור אחריו את בן הזוג. האדם המאושר לעולם לא "ימשוך" את בן זוגו למעלה. רבים מאתנו טעו בחושבם כי מכיון שהם מרגישים טוב עם עצמם, הם יחלקו את אושרם עם בן הזוג, אך לא כך הוא הדבר.

ב. החיבה והכבוד שאנו רוחשים לבן הזוג מחזיקים מעמד הרבה יותר מהאהבה. אנו צריכים להיות מאוהבים, למרות שאנו לפעמים שונאים את האדם שאנו מאוהבים בו, ואחר כך חוזרים לאהוב אותו שוב, אך החברות, המתבטאת ביחסים של חיבה וכבוד הם חשובים מכל. תוכל לדעת אם אתה מתאים לבן זוגך, אם תשאל את עצמך: "האם זהו חברי הטוב ביותר, או לא?" לדעתי, הזוגות המוצלחים ביותר הם אלה אשר כל אחד מהם הוא חברו הטוב ביותר של רעהו. כל אחד מהם הוא חברו הקרוב והיקר ביותר של השני, ואין דבר שהם יעדיפו לספר לאדם אחר. זהו המדד הטוב ביותר למערכות יחסים. כדי שדבר זה יתקיים, עליך לכבד ולחבב באמת את בן זוגך.

ג. ניגודים נמשכים, אך רק כאשר מדובר באופי. הטבע דורש איזון בטבע האדם. הטבע דורש כי אדם חברותי יימשך למי שהוא פחות חברותי ממנו, וכי האדם הדומיננטי יותר יימשך לפחות דומיננטי וכי האדם האקטיבי יימשך לפסיבי יותר. היחסים האידיאליים הם בין בני זוג שתכונות האופי שלהם מאוזנות. בכל היבט אחר, דורש הטבע דימיון. דימיון בערכים, בגישות כלפי חינוך ילדים, כסף, מסעדות, הורי בן הזוג, נקיון, איכות חיים, דת, פוליטיקה וכו'. ככל שהדמיון בהעדפות הוא גדול יותר, כן גדל אושרו של הזוג. אך תכונות האופי צריכות להיות ניגודים מאזנים. תוכל לאמוד את האיזון, על ידי כך שתבחן את מידת שטף השיחה בין בני הזוג. גם מידת האיזון בין שני גברים, או שתי נשים מתבטאת באמצעות השיחה שהם מנהלים. בכל שיחה יש כתשעים אחוז דיבורים וכעשרה אחוז של שתיקות נוחות. לכל אחד מאיתנו יש כמות מסויימת שהוא רוצה לבטא וכמות מסויימת של הקשבה. כאשר שני אנשים הם מתאימים, כמות הדברים שרוצה האחד לבטא מותאמת לכמות ההקשבה שהשני רוצה להעניק. לדוגמא, אם שני אנשים זקוקים לדיבורים כארבעים וחמישה אחוז מן הזמן ולהקשבה במשך ארבעים אחוז מן הזמן, הרי שהם מתאימים. השיחה תקלח בתשעים אחוז מן הזמן וביתר עשרת האחוזים תהיה שתיקה הנוחה לשניהם. אם, לעומת זאת, שניהם רוצים לדבר שבעים וחמישה אחוז מהזמן, ורוצים להקשיב רק עשרים אחוז מהזמן, הרי שיש כאן בעיה בקשר ל"זמן שידור". מי ידבר יותר ומי פחות, ומי ינשוך את שפתיו בתסכול בעוד רעהו ממשיך ללהג. בדרך כלל, הצד אשר מערכת היחסים חשובה לו יותר, יעניק לרעהו את ההזדמנות לדבר יותר.

סוג נוסף של חוסר התאמה מתבטא בשתיקות לא נוחות. רוב האנשים מסיימים לומר את דבריהם תוך 30 אחוז מהזמן, וביתר 70 האחוזים עלולה להישתרר דממה מעיקה. לעיתים קרובות ניתן לראות זוגות היושבים יחד במסעדה, או במכונית ואינם אומרים דבר אחד לשני. פירושו של דבר הוא שהם אינם מתאימים באופן זמני. הם הגיעו לנקודה בה אין להם מספיק דברים במשותף, כדי למלא את החלל.

מערכת היחסים בין הורים לבין הילדים
הבה נמשיך עכשיו ונדבר על מערכות היחסים היקרות והחשובות לנו מאוד - בין הורים לילדים. זוהי מערכת היחסים הארוכה ביותר ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר על אישיותנו. למעשה, מישהו כבר אמר לא מזמן, כי המבוגר הממוצע מכלה ארבעים או חמישים שנה בניסיון להתגבר על חמש השנים הראשונות. נראה לי שזו האמת לאמיתה.

אנו נידונים לנהוג כל החיים על פי מערכת היחסים שהיתה לנו עם הורינו בשנות חיינו הראשונות.

הבה נבחן את תפקיד ההורים. ספרים רבים נכתבו בנושא, אך אני סבור שתפקידם של ההורים מסתכם בדבר אחד: לטפח בנו הערכה עצמית גבוהה. בה במידה שההורה מטפח הערכה עצמית גבוהה בילדיו, כן מידת הצלחתו כהורה. מי שחצה את שנות ילדותו בשלום, ונכנס לשנות בגרותו כשהוא נושא עימו הערכה עצמית גבוהה, הוא מוכן לחיים על בסיס איתן.

הדבר החשוב ביותר בחייו של אדם צעיר - אהבה שופעת מצד הוריו כל הזמן. פירושו של דבר כי עלינו להקפיד שלא לחשוף את ילדינו לביקורת הרסנית לעולם. אין דבר הרסני יותר, אשר עשוי לפגום בתפקודו של הילד לכל החיים, מאשר ביקורת קטלנית. ואין דבר בונה ומחזק יותר את הבטחון העצמי של המתבגר מאשר אהבה והסכמה מהוריו. עליך כהורה מוטל לומר לילדיך בכל יום כי אתה אוהב אותם. אמור להם זאת במילים, ואמור זאת במעשים.

ד"ר רוס קמפבל, פסיכולוג אמריקאי אשר כתב ספר בשם "איך תאהב את ילדך באמת", טוען כי קיימות ארבע דרכים לומר לילדך שאתה אוהב אותו מאוד:

א. אהבתך צריכה להיות ללא תנאי. במילים אחרות, הבהר לילדיך, מעבר לכל ספק, כי אין דבר בעולם כולו אשר יגרום לך לאהוב אותם פחות ממאה אחוז, כל הזמן, 24 שעות ביממה. מתנה זו של אהבה בלתי מותנית היא המתנה היקרה ביותר שיכול להעניק הורה לילדו. אין דבר אשר מעניק לילד תחושת בטחון, הערכה וחשיבות מאשר לדעת כי אביו ואמו אוהבים אותו כל הזמן.

בסדנה ליחסי אנוש בה השתתפתי בארה"ב תאר אחד המרצים את יחסיו עם ביתו הקטנה, ואני סבור שזוהי דוגמא טובה לצורת ההתיחסות של הורה לילד. הנה קטע מהרצאתו של אותו מרצה:

"בתי הקטנה, קריסטין, היא בת ארבע. לשנינו יש משחק קטן, אני שואל אותה: "קריסטין, עד כמה אבא אוהב אותך?" והיא מחזיקה את ידיה צמודות יחד. ואז אני אומר "לא, עד כמה אבא אוהב אותך?" ואז היא פותחת את ידיה קצת יותר ואז אני שואל שוב והיא פותחת את הידיים קצת יותר עד שלבסוף אני אומר: "נו באמת, עד כמה באמת אבא אוהב אותך?" ואז היא פותחת את ידיה רחב ככל האפשר. לפעמים אני גם שואל: "ומה קורה כאשר אני צועק עליך?" והיא עונה: "עדיין אתה אוהב אותי ככה", כאשר ידיה נשארות פתוחות רחב כשהיו. "ומה בדבר כאשר אני שולח אותך לחדרך?" והיא עדיין עונה "עדיין אתה אוהב אותי", "ומה קורה כאשר אני כועס עליך?" ובתי עונה: "אבא, אתה אוהב אותי גם כאשר אתה כועס עלי". "ומה קורה כאשר אני כועס עליך, צועק עליך ושולח אותך לחדר?" והתשובה: "אבא, אני יודעת שעדיין אתה אוהב אותי ככה". אני ממשיך לשאול אותה ומעודד אותה לענות, כי אני רוצה שהיא תדע כל הזמן כי הוריה אוהבים אותה במאה אחוז, ללא כל תנאי."

אהבת ההורים צריכה להיות לחלוטין בלתי מותנית. אהבה מותנית היא אחד הגורמים ההרסניים ביותר לאישיותו של האדם. רצוי מאוד למנוע זאת מילדיך.

ב. הדרך השניה להפגין את אהבתנו לילדינו היא באמצעות מגע פיזי - חבק אותם, לטף אותם ונשק אותם והראה להם בכך עד כמה הם חשובים לך. עד גיל שנה, מקבלים הבנים והבנות תשומת לב פיזית שווה, אך החל מגיל שנה עד גיל חמש הבנים מקבלים הרבה פחות. ישנם פסיכולוגים הטוענים כי בנים הם תוקפנים יותר ונוטים להיקלע לקטטות יותר מבנות, מכיון שהם זקוקים למגע הפיזי.

ויריג'יניה סאטייר, פסיכולוגית ילדים אמריקאית ומומחית לטיפולים משפחתיים טוענת כי ילדים זקוקים לארבעה חיבוקים ביום כדי לשרוד, שמונה כדי לשמור על בריאותם הנפשית, ושנים עשר כדי שיגדלו. לדעתי, כל מספר של חיבוקים ונשיקות לא יהיה רב מדי. זוהי אחת הדרכים הנפלאות ביותר להבהיר לילד עד כמה אתה אוהב אותו.

ג. דבר שלישי שנוכל לעשות הוא לשמור על קשר עין. לילדים יש מיכלים של רגשות, המתרוקנים במהירות רבה. כדי למלא מחדש את המיכלים האלה ולהרגיש נאהבים שוב, הם זקוקים לקשר עין עם הוריהם. הטרגדיה היא שלמרות שהורים רבים מקפידים לשמור על קשר עין עם ילדיהם בשעה שהם נוזפים בהם, הם אינם נוטים לעשות זאת כשהם רוצים להביע אהבה. מעט מאוד הורים יודעים להביט בילדיהם בחיבה ולחייך אליהם, כדי שהילד ירגיש שהוא עטוף בחמימות של האהבה.

ככל שנביט בילדינו באהבה, נחייך אליהם ונקדיש להם תשומת לב, כן הם יגדלו להיות בני אדם. תינוקות, אגב, מתחילים להגיב לקשר עין בגיל שמונה שבועות בערך. כמבוגרים, אנו מושפעים מאוד מן הדרך בה הביטו בנו בילדות. אם מישהו מביט עלינו באופן משונה, או נועץ בנו עיניים, גורם לנו הדבר לאי נוחות רבה או לכעס. אך כאשר אנשים מביטים בנו ומחייכים באורח שלו וחיובי, הדבר משפר את בטחוננו העצמי וגורם לנו להרגיש טוב עם עצמנו.

ד. הדבר הרביעי המביע אהבה הוא תשומת לב ממוקדת. על ההורים להקדיש זמן מיוחד לשהיה עם כל אחד מילדיהם מדי יום. פשוט לשבת בשקט רק עם הילד, בלי טלויזיה או רדיו ברקע. במחקרים שנעשו בארה"ב נמצא כי האב הממוצע מבלה בממוצע כשתי דקות בשבוע עם ילדו הפעוט. האב הממוצע מבלה כשבע דקות בשבוע עם ילדו בן העשרה - במובן של תשומת לב ממוקדת. אחת הסיבות לבעיות הרבות שיש לבני העשרה - התמכרות לסמים, חירות-יתר מינית ואפילו התאבדות היא חוסר בתשומת לב מספקת מצד הוריהם.

ילדים זקוקים לעידוד, לשבח, לטפיחה על השכם, לנדיבות ולסבלנות, במיוחד במצבים שקשה לאהוב אותם, או במצבים שהם גורמים להורים להיות מאוד חסרי סבלנות. הילדים זקוקים לאהבה בדיוק כאשר הם מאוד מעצבנים - זהו האות לכך שמיכלי הרגשות שלהם הגיעו לקו האדום... במיוחד בשנות העשרה, נחוץ להם לדעת כי הוריהם עומדים מאחוריהם במאה אחוז.

הילדים מוכרחים לדעת שההורים אוהבים אותם, מאמינים בהם ובטוחים שהם יצליחו בחיים. ד"ר דייויד מקלואן, פסיכולוג מאוניברסיטת הרווארד מצא במחקריו שנערכו על צעירים מצליחנים, כי מרביתם באו מבתים אשר בהם היו שני מאפיינים משותפים:

המאפיין הראשון - הם גדלו בבית מאוד דמוקרטי, בו מכבדים את דעותיהם של הילדים ומקשיבים להן ובו הילדים תמיד נוטלים חלק בדיונים המשפחתיים.

המאפיין השני - להוריהם של המשיגנים הצעירים תמיד היו ציפיות מאוד חיוביות מהם. הם האמינו בהם ואמרו להם שוב ושוב כי הם בוטחים בהם שיצליחו בכל אשר יעשו. הם לא הציבו דרישות. הם לא דרשו מילדיהם לפעול על פי סטנדרטים מסויימים, או להשיג ציונים מסויימים, או להצליח מאוד בענף ספורט כלשהו. הם פשוט ציפו מילדיהם וקיוו עבורם כי יצליחו. הציפיות החיוביות שאנו נוטעים בילדינו ישתקפו ללא ספק בחייהם כמבוגרים. לכן, צפה רק לטוב ביותר מילדיך.

שני המאפינים האלה יצרו ילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה. זכור כי ילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה, היודעים כי הוריהם אוהבים אותם ומאמינים בהם ללא כל תנאי, אין להם בעיות בבית הספר, הם תמיד מקבלים ציונים טובים, הם מאוד פופולריים בקרב הילדים האחרים, וכמעט לעולם אינם חולים. אלה אינם ילדים המסתבכים בפשע או בסמים. הם לא יעשו דבר אשר יפגע בגופם או במוחם, מפני שהם אוהבים את עצמם.

ילדים נתונים בדרך כלל ללחץ רב מאוד מצד בני גילם, והדרך היחידה לעזור להם להתגבר על לחץ שלילי כזה היא על ידי כך שיאהבו אותם ויאמינו בהם. ילדים היודעים כי הוריהם אוהבים אותם ללא תנאי, הם חזקי אופי מספיק כדי להתגבר על הלחץ המופעל עליהם מצד בני גילם.

ילדים חסרי בטחון, בעלי הערכה עצמית נמוכה יכולים להדחף ולהיות מושפעים לכל כיוון, כולל כיוונים שליליים, כמובן. תפקידנו הוא, לכן, לטעת בילדינו הערכה עצמית ובטחון עצמי.

הורים רבים שואלים: "מה נוכל לעשות, אם טעינו בחינוך ילדינו?" מה נעשה אם השתמשנו כבר בביקורת הרסנית ועתה יש לנו ילד בעל בעיות אישיות, נתון לחרדות שונות וחסר בטחון? ובכן, יש דבר חשוב מאוד שבאמצעותו יכולים ההורים לאזן את המצב והוא לאסוף את הילדים ולהתנצל בפניהם על כל דבר ביקורתי או הרסני אשר אי פעם עשית או אמרת להם.

אמרו להם כי אתם מצטערים ומתנצלים על כך. אמרו להם כי אתם מבינים כי ביקורת קטלנית עשויה לחבל בתפיסה העצמית של כל אחד ולחבל בתפקודו. אמרו כי אתם מצטערים וכי לעולם לא הייתם עושים, במכוון, דבר אשר יפגע בהם כבני אדם, מכיון שאתם רוצים שהם יגדלו להיות המבוגרים המאושרים ביותר ובעלי הבטחון העצמי הרב ביותר בעולם. כאשר אתם מתנצלים, זכרו כי עליכם לקבל על עצמכם את מלוא האחריות לכל דבר המעורר רגשות אשם אשר אי פעם אמרתם לילדיכם. רק אתם, כהורים, יכולים להתנצל, ורק אתם יכולים לטפל ברגשות האשם של ילדיכם, בכעס שלהם ובתחושת חוסר הערך, אשר מקורם בביקורת הרסנית ועונשים פיזיים. רק אתם תוכלו לפטור אותם מכל אלה והדרך לעשות זאת, היא, כאמור, להתנצל.

אני גדלתי, כרבים מאתנו, בצילו של אב שמעולם לא התנצל. לפני שנים רבות, סברו כולם כי אם הורה מתנצל בפני ילדיו זה סימן לחולשה. הטענה היתה שהילדים לא יכבדו יותר את הוריהם, אם ההורים יודו כי טעו. היום אנו יודעים שאלו הם הבלים. היום אנו יודעים כי כאשר ההורים מביעים התנצלות, הם גם מלמדים את ילדם שיעור חשוב באומץ, מלבד האומץ והאופי שזה דורש מהם... הילדים גם לומדים כך כי גם הוריהם הם רק בני אדם ולא אלוהים וגם הם טועים לפעמים. כאשר אתה מתנצל בפני ילדיך, אתה מסיר מעל כתפיהם את כל עול האשמה אשר הצטברה במשך שנים ומקל עליהם בכך מאוד.

השלב הבא הוא להבטיח לילדיך כי לעולם לא תבקר אותם שוב בצורה כזו. הבטח להם כי הביקורת הקטלנית תוצא אל מחוץ לחוק בחיי המשפחה שלכם. קבע מדיניות של ממש שתשלול המצאות כל שביב של ביקורת קטלנית בין כתלי ביתכם. ויכוחים, חילוקי דעות ומריבות מותרים, אך ביקורת קטלנית - לעולם לא! אמור לילדיך כי הרשות נתונה בידם להזכיר לך אם אי פעם תטעה ותנסה לבקר אותם בדרך האסורה. ברגע שהם יתפסו אותך בכך, עליך להתנצל.

להציב גבולות
אין לפרש שום דבר שנאמר לעיל כמתן היתר לילדים לעשות כל מה שעולה על רוחם. נהפוך הוא, חשוב מאוד להציב לילדים גבולות ברורים. הגבולות מתיחסים לדברים כמו שעות שינה, הכנת שיעורים, רחצה והיגיינה, עזרה בבית לפי מטלות שהוסכמו בין כל בני המשפחה וכו'. באופן סכמטי הייתי אומר שהגבולות מתיחסים ל-20% מפעולות הילד ובשאר 80% יש לו חופש פעולה ומחשבה בעידוד ובהכוונה של ההורים.

---