מסעדות בצפון

מסעדות בצפון, מסעדות בכנרת, מסעדות בטבריה, מסעדות בראש פינה, מסעדות ברמת הגולן, ארוחת בוקר בצפון

מסעדות בצפון, מסעדות בכנרת, מסעדות בטבריה, מסעדות בראש פינה, מסעדות ברמת הגולן, ארוחת בוקר בצפון

* לדף הראשי * | אטרקציות בצפון | מסלולי טיולים בצפון | מסעדות בצפון | מלונות בצפון | וילות בצפון | חופים בכנרת | קמפינג בצפון | צימרים בצפון


דף ההמלצות שלי: מסעדות בצפון


שמי נורית לירז ובאתר זה אשתף אותכם בהמלצותי בנושאי נופש וטיולים בצפון הארץ. בהיותי תושבת הצפון ומעורה בנושאים אלה, ידידי ומכרי מרחבי הארץ המתכננים טיול לצפון מרבים לפנות אלי בבקשות להמלצות בסגנון: "אז מה כדאי לעשות אצלכם בצפון?" ומסתבר שאנשים ממש סומכים עלי, מנסים, נהנים וחוזרים עם חוויות טובות. עכשיו החלטתי לשתף את כ-ו-ל-ם בהמלצות שלי וכך נולד האתר הזה.

דף זה כולל את ההמלצות שלי בנושא: מסעדות בצפון. באזור הצפון מספר רב של מסעדות במגוון סוגים וברמות מחיר שונות. ניסיתי להרכיב כאן רשימה מגוונת הן מבחינת המיקום הגיאוגרפי, הן מבחינת סוג המסעדה והן מבחינת רמת המחיר. לגבי כל מסעדה מומלצת יש הפניה לאתר המסעדה ומומלץ לבדוק תפריטים ומחירים לפני שאתם יוצאים לדרך.


אנגוס (צומת מגדל)


מסעדת בשרים מעולה הממוקמת בצומת מגדל (ליד המושבה מגדל). מגישה מאכלי בשר איכותי במחירים סבירים. חווייה קולינרית נהדרת. מנות נבחרות: ההמבורגר לילדים והסטייק פילה לכולם. אחת המסעדות המועדפות עלי באזור.


המסעדה של אבי (טבריה)


שוכנת בטבריה, בבעלותו של אבי בטאן ידידי. מגישה אוכל ישראלי טעים במחירים סבירים. המקום משדר אווירה ביתית. השירות מקצועי ונעים. מגוון סלטים טריים, מאכלי בשר ועוף. כשר למהדרין.


מסעדות בצפון: קצה הנחל (ליד קיבוץ גינוסר)


שוכנת ליד הכנרת באזור קיבוץ גינוסר. מנות נדיבות ועשויות היטב. מקום טעים ונקי. מסעדה גדולה, חניה בשפע, אוכל מגוון וטעים בסגנון מזרחי/לבנוני לא מהז'אנר הרגיל, עושה שימוש בעשבי טיבול שונים הנותנים נופך קצת שונה למנות. טיפה יקרה ביחס לאופי המסעדה אך עדיין לדעתי מסעדה מומלצת.


מסעדת צל תמר (ליד קיבוץ אשדות יעקב איחוד, עמק הירדן)


המסעדה המועדפת עלי באזור טבריה, הסיבה היחידה שאיני מבקרת בה לעיתים קרובות יותר היא משיקולי תקציב. ממוקמת בעמק הירדן, ליד קיבוץ אשדות יעקב איחוד. התפריט מעניין ומגוון ונותן אופציות טובות לכל אחד, מנות בשריות לצד מאכלי ים (לא כשר). שירות אדיב ואווירה מהנה.


מסעדת טיביס (בחוות ורד הגליל, מצפון לכנרת)


המסעדה שוכנת בחוות הנופש ורד הגליל מצפון לכנרת. מסעדת ביסטרו המציעה תפריט שמתמקד בבשרים מעדרים בגליל ובגולן, ולצידם מנות ביסטרו קלאסיות עשויות בהקפדה. ואם כבר אתם בורד הגליל כדאי גם לגשת לחוות הסוסים שבסמוך ולשלב בביקור גם טיול סוסים בטבע.


מסעדת הבוקרים (מרום גולן, צפון רמת הגולן)


מסעדת בשרים ותיקה השוכנת ברמת הגולן בקיבוץ מרום גולן. המסעדה מגישה מבחר מנות בשריות, כולל: נתחי סינטה ואנטריקוט מובחרים, קבבים, עופות על הגריל ומבחר פסטות. תמחור: זול עד בינוני.


אלומה - ביסטרו גלילי (תרשיחא, גליל מערבי)


המסעדה שוכנת בתרשיחא שבגליל המערבי, ליד כפר ורדים. חלל המסעדה אינטימי ומשדר אווירה נעימה. התפריט משתנה על פי העונה, מגיש מאכלים בסגנון דרום צרפת- אגן הים התיכון. בשרים ומאכלי ים. תמחור - בינוני.


מסעדת שירי ביסטרו (ראש פינה)


ממוקמת בראש פינה במתחם "פינה בראש", מציעה מגוון מנות משתנות, כגון: מגש גבינות ממחלבת גדיא, כבד אווז חם עם ריבת בצל ואגסים, אספרגוס ברוטב שמנת עם פורטבלו וערמונים, חזה עוף ממולא בחזה אווז ושמנת, קרפצ'ו סלק. אחת המסעדות הטובות ביותר באזור ראש פינה.


כמה עובדות רקע אודות טבריה

באמצע המאה ה-16 ניהלה הגבירה דונה גרציה נשיא, בת למשפחה מאנוסי פורטוגל שחזרה ליהדות, מפעל פיתוח והרחבה של היישוב היהודי בטבריה. היא ניצלה את השפעתה בחצר הסולטאן סולימאן הראשון, יחד עם חתנה, דון יוסף נשיא, מתוך כוונה להקים בטבריה "מרכז יהודי גדול, רוחני וכלכלי כאחד". בשנת 1561 חכר דון יוסף נשיא את "טבריה ושבע ערי הפריזי אשר סביבתה" מידי הסולטאן. בשנת 1563 שלח דון יוסף לעיר את נציגו, רבי יוסף בן ארדיט (או אבן ארדיטי), והחל בפעילות של שיקום העיר וביצורה. בשנת 1564 נחנכה החומה החדשה. השמועה על חידוש היישוב היהודי בטבריה עשתה גלים בעולם היהודי, ונתפסה כפעמי הגאולה, וקהילות יהודיות רבות ביקשו לעלות ולתרום את תרומתן לחידוש היישוב בעיר. דונה גרציה ודון יוסף ביקשו לבסס את העיר על תעשיית המשי והצמר, אך לא הצליחו לממש את חזונם. דונה גרציה מתה באיסטנבול בשנת 1569. ובשנת 1579 מת דון יוסף נשיא, בטרם הצליח לבסס את חזונו על הקמת העיר טבריה. את דרכם המשיך לזמן מה יהודי פורטוגזי אחר, לאחר ששב ליהדות, שלמה בן יעיש. הוא חכר ב-1585 את טבריה מהסולטאן מוראט השלישי, ושלח אליה את בנו יעקב, אך גם ניסיון זה לא החזיק מעמד. הקהילה היהודית בטבריה הלכה והידלדלה, ובשנת 1662 לא נותר בה ולו יהודי אחד.

בתקופה זו פעלו בעיר מקובלים כדוגמת האר"י הקדוש שביקר בעיר בשנת 1571 והשל"ה הקדוש שבילה בה את שתי שנות חייו האחרונות, בטרם מת ונקבר בה ב-1628. מקום קבורתו של השל"ה, בסמוך לקברם של הרמב"ם ורבי יוחנן בן זכאי, מצוין עד היום כמקום קדוש ומוקד לעלייה לרגל.

בשנות ה-30 של המאה ה-18 הייתה העיר לבירתו של שליט הגליל דאהר אל עומר, שביצר את העיר. בין 1737 ל-1738 בנה בעיר את חומות טבריה, על מתווה החומה שבנתה דונה גרציה, וכן הקים את בית הסראייה שהיה מרכז שלטוני. בנו צ'ולייבי בנה בשנת 1745 את מצודת טבריה. בתקופתו נבנו בעיר שני המסגדים מסגד א-זידאני ומסגד הים שהפכו לסמל ויזואלי לעיר. כן בנה מבני ציבור רבים נוספים.

דאהר גילה סובלנות דתית רבה. הוא איפשר חופש דת לנוצרים, בנה כנסיות בתחומי שלטונו, אך נטה חסד גם ליהודים. בשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה, רבה של העיר איזמיר, שסבו היה רב העיר טבריה, לחדש את היישוב היהודי בעיר. אבולעפיה התיישב בעיר והקים בה את בית הכנסת עץ החיים. כן בנה דאהר עבור יהודי טבריה רובע מוקף חומה ובו בית מרחץ, שוק ובית בד. פעולות אלו הביאו לחידוש היישוב היהודי בעיר, ורבים עברו מצפת לטבריה, ובסוף התקופה גרו בעיר 150 משפחות יהודיות. יעקב בירב, בן התקופה, תיאר את המצב במילים: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד".

בתקופה זו עמדה טבריה בצומת דרכים חשוב. מבחינה מנהלית הייתה כפופה לוולאיית צידון, אך הוואלי של דמשק היה צריך לעבור לידה כדי לגבות מסים בשכם ובירושלים. דאהר ניהל מדיניות עצמאית שלא מצאה חן בעיני שליטי דמשק, וניצל את שליטתו בדרכים החשובות כדי להגביר את השפעתו ושלטונו. הדבר הביא לכך שבשנים 1742 ו-1743 צר על העיר הוואלי של דמשק, סולימאן אל-עדאם. בשנת 1742 צר סולימאן על טבריה במשך 83 יום, ולא יכול היה לפרוץ את חומותיה, על אף שהביא עמו כלי מצור. בשנת 1743 עלה שוב על טבריה, אך כאשר הגיע לכפר לוביה הסמוך מת מוות טבעי ממחלת מעיים.

בשנות החמישים של המאה ה-18 הרחיב דאהר את תחום שלטונו וקבע את עכו כבירתו. הוא הותיר את השלטון בטבריה בתחילה לבנו צ'ולייבי, ולאחר מכן לאחיו יוסף. אלו המשיכו בפיתוח העיר, ושיקמו אותה מנזקי רעידת אדמה גדולה שפקדה אותה בשנת 1759. דאהר שלט בצפון ארץ ישראל עד שנת 1775, בה נהרג על ידי הצבא העות'מאני. לאחר מותו שב הגליל לשלטון העות'אמני, ובעיר שלטו מושלים שונים מטעם הוואלי של צידון.

במהלך שלטונו של דאהר, ולאחריו, החלו להגיע לעיר עולים, במסגרת עלייה שכונתה "עליית החסידים". בשנת 1764 נמנו בין העולים לטבריה מתלמידי הבעל שם טוב, רבי נחמן מהורדנקא ורבי מנחם מנדל מפרמישלן, וב-1777 עלה תלמידו של המגיד ממזריטש, מנחם מנדל מויטבסק. יחד עמו עלו כ-300 חסידים. עלייה שנחשבה משמעותית מאד באותם זמנים. בשנת 1798 עלה לעיר רבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה, וכן שהה בעיר רבי נחמן מברסלב. עולים אלו הגדילו את האוכלוסייה האשכנזית בעיר וחיזקו את מעמדה של העיר כמרכז יהודי.

בשנת 1835 עלתה לעיר בתו של רבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה, הרבנית ציזיא חנה, למעלה מארבעים שנה לאחר עלייתו. בשנת 1837 החריב את העיר רעש אדמה חזק, ורבים מתושבי העיר נהרגו, ביניהם הרבנית ציזיא חנה. אירוע זה, בצירוף אירועים נוספים שאירעו בתקופה זו, כיבוש הארץ על ידי איברהים פאשה (1831) ומרד הפלאחים (1834) הביאו לתקופה קשה לתושבי העיר. חומות העיר קרסו ברעש ולא שוקמו.

למרות אירועים אלו פרח היישוב היהודי בעיר. בתחילת המאה ה-19 התחילו היהודים לבנות ולגור גם מחוץ לחומות הרובע היהודי, שהיוו חומה פנימית בתוך חומות העיר. ב-1839 הקים יהודי בשם חיים וייסמן מלון בעיר. לקראת הרבע האחרון של המאה ה-19 הייתה רוב אוכלוסיית העיר יהודית. שיטת הקפיטולציות והמעמד המיוחד שניתן לנתינים זרים באימפריה העות'מאנית הביאה גם לפעילות מיסיונרית בטבריה. בסוף המאה ה-19 הקים רופא סקוטי בשם דייוויד ואט טוראנס בית חולים בעיר, בבניין המשמש כיום את המלון הסקוטי. בעיר נבנו כנסיות, וחודש השימוש בכנסיית פטרוס הקדוש, שבתקופה הממלוכית הייתה למסגד.

בשנות ה-70 של המאה ה-19 פעל בעיר שמעון ברמן שניסה ליצור התיישבות חקלאית עברית והקים חברה בשם "חברת יישוב הארץ הקדושה". ניסיונות אלו כשלו, אך העלייה הראשונה והעלייה השנייה, שבמסגרתן נוסדו יישובים חקלאיים עבריים באזור, הביאו בעיר להתחדשות כלכלית וחברתית. חידוש דרכי התחבורה, והקמת תחנת הרכבת צמח בשנת 1905 הפכו את העיר למרכז כלכלי אזורי.

בסוף המאה ה-19, התפתחה העיר ונמצאו בה בתי ספר, בתי מלון, בנק, תחנת טלגרף, בית חולים ועירייה מתפקדת. "היא קושרה בכבישים מערבה, לעבר עכו ויפו. ודרומה, למעיינות חמי-טבריה ולתחנת הרכבת בצמח. גם מעיינות המרפא פותחו בה, ונפתחו שירותי-תקשורת - דאר וטלגרף - וכן נפתחה בה סוכנות נסיעות". ועם זאת עדיין נחשבה לעיר מרוחקת ומנותקת ובה בנייה צפופה, אם מבזלת ואם מטיח ובוץ, ואוכלוסייתה, אנשי היישוב הישן שהתקיימו מכספי החלוקה, יצרה לה תדמית של דלות ועליבות.

תגיות: מסעדות בראש פינה, מסעדות בטבריה מסעדות ברמת הגולן, ארוחת בוקר בצפון, מסעדות בגליל המערבי, מסעדות בכנרת, מסעדות כשרות בצפון, מסעדות בגליל העליון.

האיסור לבנות מחוץ לחומה נאכף על ידי השלטון העות'מאני עד לתחילת המאה ה-20. בשנת 1908 בנה מסדר האחיות האיטלקי בית ראשון מחוץ לחומות. בשנת 1911 בנתה פיק"א שלוש חוות חקלאיות מחוץ לחומה, על מדרון ההר, כשלוש מאות מטר מהחומות. אלו הפכו לאחר מכן לשכונה בשם "אחווה" שהייתה השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, ובעקבותיה באו שכונות רבות נוספות.

ב-25 בספטמבר 1918 נכבשה טבריה על ידי כוחות הצבא הבריטי. בתקופת המשטר הצבאי הבריטי, שנמשכה כשנתיים, היה כוח המשטרה בעיר יהודי, בפיקודו של בכור שלום שטרית.

במהלך תקופת המנדט הייתה העיר בירתה של נפת טבריה (באנגלית: Sub-district of Tiberias), נפה במחוז הגליל המנדטורי.

בשנת 1925 הקימו יהודי העיר את שכונת "קריית שמואל", אותה קראו על שם הנציב העליון הרברט סמואל. בניגוד לשכונת "אחווה", שנמצאה מדרום לעיר העתיקה ולא התפתחה, התפתחה שכונת קריית שמואל לכיוון צפון מערב מן העיר, על תוואי הכביש המגיע לנצרת, ובתוך מספר שנים גרו בה רוב תושבי העיר.

בשנת 1928 החל לכהן זאכי אלחדיף כראש עיריית טבריה, ראש העיר היהודי הראשון בארץ ישראל ובטבריה עצמה. אלחדיף פעל רבות לפיתוח העיר - נסללו כבישים רבים, העיר חוברה לרשת החשמל ושופרה רשת הביוב. כמו כן מסר את הזיכיון להפעלת חמי טבריה לחברה יהודית ויזם הקמת בתי מלון וכן את הקמת שכונת "קריית שמואל". עקב פעילותו הציבורית לפיתוח טבריה היה מקובל על יהודים וערבים כאחד. במאורעות תרפ"ט חתם על הסכם רגיעה עם מנהיגם של ערביי טבריה והסביבה, סעיד א-שיח'.

בשנת 1929 הקים שלמה פיינגולד בעיר מלון מפואר ששימש גם כבית קולנוע, בשם "מלון אליזבת". בעת הקמתו היה המלון בין המפוארים בארץ, ובטקס ההקמה נכח הנציב העליון. בשנת 1930 הוקם בעיר בית החולים שוייצר, ששימש את תושבי העיר והאזור עד להקמת בית החולים פוריה. בית החולים הסקוטי שהקים דייוויד ואט טוראנס בסוף המאה ה-19 פעל במקביל כמחלקת היולדות של בית החולים שווייצר.

בימים 11 במאי עד 16 במאי 1934 התחוללו סופות גשמים, בעיקר באזור הפנימי של הארץ. ביום הגשום ביותר, 14 במאי התרחש השיטפון בטבריה. בגלל תשתית לקויה והיעדר תעלות ניקוז הוצפה העיר התחתית ורחובותיה, ונגרם לה נזק כבד. השיטפון הפתאומי גבה את חייהם של 35 תושבים, גרם לפציעתם של מאה אחרים. בנוסף נותרו מאות ללא קורת גג לאחר שכ-100 בניינים נהרסו. לאחר השיטפון פונו הריסותיהם של הבתים על קו החוף, ונבנתה במקום טיילת, שבנוסף לייעודה התיירותי נועדה למנוע את הישנות האסון בכך שתאפשר זרימה חופשית של מים ממדרון ההר אל הכנרת.

ב-2 באוקטובר 1938 נערך טבח בטבריה על ידי ערבים תושבי הכפרים הסמוכים. הפורעים חדרו לשכונת קריית שמואל בקצה העיר הרסו ושרפו בנייני ציבור, ובהם בית כנסת, ורצחו 19 יהודים, בהם 11 ילדים ושלוש נשים. האירוע ידוע כליל הדמים בטבריה.

מספר שבועות לאחר הטבח נורה ראש העיר אלחדיף לאור היום, על ידי בנו של בעל מסעדה ערבי טברייני, שארב לו וירה בו מטווח קצר, בסמוך למסגד א-זידאני בעיר. כעבור יומיים מת אלחדיף מפצעיו.

לפי סקר הכפרים שערכו רשויות המנדט בשנת 1945, נאמדה בטבריה בשנה זו אוכלוסייה בת 11,300 תושבים, מתוכם 6,000 יהודים.

ערב מלחמת העצמאות הייתה טבריה עיר מעורבת, ובה אוכלוסייה יהודית ואוכלוסייה ערבית שגודל כל אחת מהן 6,000 איש. באזור שבו שכנה טבריה לא היה רוב ערבי, ובתוכנית החלוקה נכללה טבריה בתחומי המדינה היהודית.

בראשית פברואר 1948 החלו אירועי צליפות בין הערבים והיהודים בעיר, לאחר תקופה שבה נרשמו יחסים תקינים בדרך כלל בין שתי הקהילות. בעקבות אירועים אלה החלו הערבים והיהודים להתקבץ באזורים בהם היה להם רוב. היהודים בשכונות "קריית שמואל" "אחווה" ו"מיימוניה" שמחוץ לחומות, וברובע היהודי הפנימי שבעיר העתיקה, שהיה מובלעת בתוך השטח הערבי, והערבים בעיר העתיקה, בשכונת ההר הערבית ושכונת ג'יב אל באן שמצפון לעיר העתיקה. בחודש מרץ הגיעו ההנהגות המקומיות להסכם שהפסיק את הצליפות, וישראל גלילי בירך על ההסכם, אך ככל שהתקרב מועד סיום המנדט היה ברור כי בעיר יתחולל קרב בין היהודים והערבים הגרים בה. הקרב על טבריה החל ב-8 באפריל 1948 והסתיים ב-18 באפריל.

ב-8 באפריל התחדשו היריות, 5 יהודים נהרגו ו-12 נפצעו. למחרת ניסו הערבים לפרוץ אל הרובע היהודי בעיר העתיקה, אך נכשלו. לוחמי "ההגנה" עמדו בעמדות מאולתרות בתוך העיר העתיקה תחת אש רצופה. בכל אלו צפו הבריטים שדרשו את פינוי לוחמי "ההגנה" מהעיר העתיקה. מפקדי "ההגנה" החליטו לכבוש את הכפרים הערבים שממערב לעיר.

ב-12 באפריל נכבשו על ידי "ההגנה" שני כפרים סמוכים (חירבת נאצר אל-דין וגבעת שיח' קדומי), כיבוש שניתק את האוכלוסייה הערבית בטבריה מהכפר הגדול לוביה. בנוסף הגיעו לעיר פליטים שהורידו את המורל בקרב הערבים. ב-13 באפריל הונחתו מן הים אנשי "ההגנה" שהגיעו מעין גב. בשלב זה החלו נשים וילדים מקרב האוכלוסייה הערבית להימלט מהעיר, בחסות הבריטים.

בין 16 ל-17 באפריל תקפו כוחות של חטיבת גולני ושל הגדוד השלישי של הפלמ"ח את העיר העתיקה באמצעות מרגמות, פוצצו בדינמיט שמונה בתים והטילו מצור על העיר. לאחר מתקפה זו השתררה בהלה בקרב תושבי העיר הערבים, ומנהיגי הקהילה נפגשו עם המושל הבריטי של טבריה בבקשה להגנה. משהתברר להם שהכוחות הבריטים עומדים לעזוב את העיר ואינם יכולים לערוב לביטחונם, הוסכם על פינוי מאורגן בחסות בריטית. הפינוי נערך באמצעות משאיות ואוטובוסים של הבריטים והתושבים הועברו לנצרת ולעבר הירדן המזרחי. ב-19 באפריל הושלם כיבוש העיר על ידי "ההגנה". ב-28 באפריל התקיים טקס בחצר תחנת המשטרה הבריטית, בו הונף דגל ישראל, והורד הדגל הבריטי, והוכרז כי טבריה היא תחת שלטון עברי. טבריה הייתה העיר המעורבת הראשונה במלחמת העצמאות

במהלך החודשים שלאחר כיבוש העיר נהרס חלק גדול מבנייני העיר העתיקה בטבריה, וזאת מסיבות שונות - בעיות של היגיינה, בנייה רעועה, והחשש שהערבים ישובו אל העיר, כאשר נודע כי זו דרישה של ממלכת ירדן במסגרת המשא ומתן שנוהל ברודוס. לבסוף נעתרו הרשויות ליזמתו של איש הקרן הקיימת לישראל יוסף נחמני, שטען כי יש להרוס את בתי העיר העתיקה, על אף התנגדות ראש העיר שמעון דהאן. ההרס החל בקיץ 1948 ונמשך עד החודשים הראשונים של 1949. ביקור של דוד בן-גוריון בטבריה הביא להפסקת ההרס, לאחר ש-477 מתוך 696 בתים נהרסו על פי הערכות רשמיות. בכור שלום שטרית העריך כי נהרסו 624 מתוך 699 בתים. לאחר ההרס נותרו שרידי החומה והמצודה, מספר בתים בשולי העיר, וכן שני המסגדים שפעלו בעיר. הבעלות על השטח עברה אל האפוטרופוס לנכסי נפקדים, והשטח עמד עזוב במשך עשרות שנים, עד שהחלו פעולות לשיקומו בשנות ה-70.
טבריה לאחר קום המדינה

לאחר עזיבת תושבי העיר הערבים והרס העיר העתיקה, נותרו בעיר טבריה כ-5,500 איש.

ב-18 באפריל 1949 חגגה טבריה את יום-השנה לשחרורה, ו-דוד בן-גוריון רשם ביומנו את ברכתו : "לפני הצהריים מסדר צבאי למלאות שנה לשחרור טבריה. ציינתי שטבריה קפצה בראש והכריזה על עצמאותה כארבעה שבועות לפני המדינה - כאשר עשתה זאת גם לפני הרצל על ידי דון יוסף נשיא והרב חיים ניסים אבולעפיה. זה מוכיח שהעצמאות לא באה בפקודה מגבוה אלא זינקה ממעמקי רצון העם, ואיחלתי לטבריה להיות הראשונה גם לפיתוח ואיכלוס - כי הטבע חנן אותה בכל - ים, הרים, אדמה פורייה, מקורות מרפא ויופי".

גל העלייה ההמוני בשנות ה-50 הביא לגידול מהיר באוכלוסייתה, ובשנת 1950 כבר מנתה האוכלוסייה 12,000 איש, כאשר בשנת 1966 מנתה האוכלוסייה כ-23,300 איש. גידול נוסף באוכלוסיית העיר היה עם העלייה מחבר המדינות בשנות ה-90, ובין 1983 ל-1995 גדלה אוכלוסיית העיר מ-28,200 נפש ל-35,700 נפש.

קליטת העלייה הגדולה בשנות ה-50, שהביאה אל העיר עולים רבים במיוחד מעיראק, ממרוקו ומרומניה, הביאה להקמת מעברה בטבריה. זו חוסלה כאשר אל השכונות הוותיקות שנבנו בעיר בתקופת המנדט נוספו שכונות רבות נוספות, במעלה ההר - שכונות רמת כנרת, שיכון עובדים, רבי עקיבא וקרית משה ובאזור טבריה עילית, במפלס העליון של העיר, נוספו שכונות רמת אגוז, שיכון ג', פלוס מאתיים, רמת טבריה, מורדות טבריה ונוף כינרות.

בעיר התפתחו מקורות תעסוקה בתעשייה ותיירות. אל אזור התעשייה הוותיק של טבריה שנמצא בעיר התחתית נוסף אזור תעשייה בטבריה עילית וכן "פארק התעשייה קדמת גליל" בו שותפה עיריית טבריה עם רשויות נוספות באזור הנמצא בין פוריה למחלף גולני. בשנת 1988 הוקמה החברה הכלכלית לפיתוח טבריה, המבצעת פרויקטים ייחודיים בעיר. ענף התיירות הוא בין הענפים הפורחים בטבריה, וטבריה היא בין הערים המובילות בארץ בתיירות פנים, הנשענת על תשתית של בתי מלון חדישים ומפוארים שהוקמו על שפת הכנרת.

מבחינה ביטחונית הייתה טבריה על פי רוב מקום שקט ורגוע. ב-5 ביוני 1970, במהלך מלחמת ההתשה, הופגזה טבריה מכיוון ירדן. בהתקפה נהרגו שניים מתושבי העיר. ב-5 בספטמבר 1999 ערך החמאס ניסיון פיגוע באמצעות מכונית תופת בטבריה, תוך שהוא נעזר בערבים ישראלים, אירוע שהסתיים במותם של שני המפגעים, אך ללא קורבנות נוספים בנפש. במהלך מלחמת לבנון השנייה נפלו עשרות רקטות בעיר ובסביבתה והביאו לפגיעות ברכוש ולפצועים, אך לא גרמו לאבדות בנפש.

איך לבחור מסעדה בצפון
במיוחד עבורכם, ובכדי לסייע לכם לבצע בדיקה של מסעדות שף בצפון בצורה טובה ונכונה ולבצע בחירה נכונה וחכמה, הנה 10 טיפים חשובים שיעזרו לכם:

המלצות - בקשו מחברים או מכרים אשר מתגוררים באזור הצפון המלצות על מסעדות שף בצפון בהן ביקרו. לחצו כאן להמלצות נוספות על מסעדות שף בצפון. ההמלצות האוטנטיות הללו יסייעו לכם לצמצם את הרשימה של המסעדות הנמצאות באזור הצפון בצורה משמעותית כך שהבחירה תהיה פשוטה יותר.

מוניטין - בדקו היטב את המוניטין של המסעדות השונות, דבר שישפיע על הדעה שלכם עליה ויכול ללמד אתכם רבות על כל מסעדה ומסעדה.

מבקרי מסעדות - כיום ניתן למצוא בקלות כתבות של מבקרי מסעדות קשוחים ואמינים על מסעדות שונות באזור הצפון. הדעה של המבקרים הללו יכולה לסייע לכם לגבש בעצמכם דעה על כל מסעדה ויכולה לסייע לכם לצמצם את הרשימה של אותן מסעדות שף בצפון שאתם בוחנים לכמה מסעדות בודדות שדורגו על ידי מבקרי המסעדות כאיכותיות במיוחד.

אווירה - חשוב לבחור במסעדה בעלת אווירה המתאימה למטרה לשמה אתם יוצאים לאותה מסעדה. למשל, אם אתם מחפשים מסעדה בה תוכלו להציע נישואין, חשוב לבחור במסעדה בעלת אווירה רומנטית ומיוחדת אשר תשלים את ההצעה בצורה הטובה ביותר ותהפוך אותה למרשימה וייחודית יותר.

שירות - בדקו את השירות במסעדות השונות ותנו עדיפות למסעדות בעלות רמת שירות גבוהה יותר ומסעדות בעלות שירות אדיב, מקצועי ונעים. פעמים רבות השירות יכול להשפיע בצורה משמעותית מאוד על ההנאה שלכם במסעדה. אם השירות לא יהיה איכותי, גם אם המנות יהיו הטעימות ביותר, אתם לא תיהנו מהן.

מחירים - אם אתם בעלי תקציב מוגבל חשוב שתבדקו את המחירים במסעדות השונות לפני שאתם ניגשים אליהן ולפני שאתם בוחרים מסעדה. חשוב לבחור במסעדה בטווח מחירים המתאים לכם כך שתוכלו ליהנות מהשהות בה מבלי לדאוג לגובה החשבון שיגיע בסיום הארוחה.

גודל - אם אתם יוצאים לארוחה עסקית או מפגש משפחתי חשוב לבחור במסעדה בעלת גודל מתאים בה תוכלו ליהנות מהישיבה בצורה מרווחת ולא בצפיפות. באופן כללי, כדאי מאוד להזמין מראש שולחנות כאשר אתם מגיעים עם קבוצה בכדי לוודא שיהיה מקום מוכן לכולם.

שף מנהל - בדקו את השפים המנהלים את המטבח במסעדות השונות. אם אתם רוצים ליהנות מארוחה מיוחדת ובלתי נשכחת בחרו במסעדה אשר בה השף המנהל הינו שף מוכר עם דירוג אישי ושף המבטיח מנות איכותיות ברמה גבוהה במיוחד.


9. סגנון קולינרי - בדקו את הסגנון הקולינרי של אותה מסעדה וודאו כי אתם יוצאים למסעדה בסגנון קולינרי המתאים לטעם האישי שלכם.

מיקום - חשוב מאוד לבחור מסעדה במקום שיהיה לכם קל ונוח להגיע אליו
תגיות: מסעדות בראש פינה, מסעדות בטבריה מסעדות ברמת הגולן, ארוחת בוקר בצפון, מסעדות בגליל המערבי, מסעדות בכנרת, מסעדות כשרות בצפון, מסעדות בגליל העליון.

באדיבות אתר ויקיפדיה.


 © כל הזכויות שמורות